שדה האמנות הישראלי לאורך השנים מציג את הנשים המזרחיות הכבולות למסורת המזרחית ולעדתיות הקיימת. בשנות ה-2000 ניתן לראות את השאלות, התהיות המרדנות, החולמנות ומעל הכל הסקרנות של נערות מתבגרות וכן נשים צעירות.
מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד מוצגות הנשים המזרחיות בתאטרון הישראלי?
הספרות מלמדת כי התרבות המזרחית, הנה תרבות המקפחת במידה רבה את האישה בדומה לתרבות האפרו-אמריקאית ולכן על מזרחיות ואפריקאיות כאחת, להתמודד עם מסורת מזרחית- שחורה משעבדת וכן עם ההבדלים המגדריים הקיימים בחברה בכללותה הטומנת בחובה נשים לבנות ונשים אשכנזיות אשר גם מלחמות על זכויותיהן, אך ממקום אחר לחלוטין, מקום שעל מנת שהנשים המזרחיות יגיעו אליו, דורש כברת דרך המאבק הפמיניסטי מזרחי או האפרו-אמריקאי הוא הביטוי לכך שנשים מזרחיות כיום בעמדה אחרת והן נאבקות כלפי כל שעבוד ואפליה של התרבות המזרחית כלפי הנשי.יתר הזרמים המאפיינים את המאבק הפמיניסטי, למעשה לא נגעו באפליה כנגד מזרחים כלל ונשים מזרחיות בפרט.
נשם מזרחיות החיות בצל המנטליות המזרחית על מאפייניה ועם האפליה העדתית המקיפה אותה התורמת לחוסר בטחון בחייה.
עבודה זו עניינה ניתוח ההצגה "פרחה שם יפה". מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד מוצגות הנשים המזרחיות בתיאטרון הישראלי?
ההצגה "פרחה שם יפה" מציגה שלוש נשים צעירות מזרחיות המבליטות את הפערים בין אשכנזים לבין מזרחיים, בין מעמדן החברתי לבין הממסד האשכנזי. לאורך ההצגה נפער הפער ועמה האפליה כנגד המזרחים, המדינה מודגת כבעלת תרבות אשכנזית המוקיעה את המהגרת המזרחית הנתפסת כפרימיטיבית, כבעלת שמות נלעגים (פריחה- שמחה), מבטא מבייש, כישורים ירודים ועוד.
ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי ההצגה "פרה שם יפה" מציגה את השסע העדתי ומחדדת כי המזרחים הם יותר עניים. בערי הפריפריה גרים בעיקר אוכלוסיות מזרחיות במצב סוציואקונומי נמוך למדי. לעומת זאת, בעלי התאגידים הגדולים במשק עדיין הינם מארצות אשכנז. מכאן שההצגה מבליטה את הפערים, חוסר השוויון והאפליה בחברה הישראלית. ההצגה קוראת תיגר על האפליה ארוכת השנים ועל הדיכוי החברתי – תרבותי, מנת חלקה של האוכלוסייה המזרחית.
מבוא
1. קונטקסט
2. שדה
3. רפרטואר
4. התכוונות
5. דמויות
6. סוציו-נאטיב
7. סוציו-סמיוטיקה
8. סוציו-לנגוויסטיקה
9. התקבלות
סיכום
ביבליוגרפיה