הספרות התיאורטית הדנה בהתפתחות מבנית קוגניטיבית-התפתחותית טוענת כי כאשר אנשים מתמודדים עם סוגיות מגוונות כמו בעיות מוסריות, חידות מתמטיות והחלטות הנוגעות לחוקים חברתיים, השכילה שלהם נובעת ממבנים פסיכולוגיים ברי-זיהוי, ומשקפת אותם .
סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא התיאוריות המבניות הקוגניטיביות-התפתחותיות.
פיאז'ה טען שמשחק גופני של ילדים הוא המקור לכל התקדמות קוגניטיבית, מפיזיקת קוואנטים עד למוסריות בין-אישית. עם זאת, בתוך מסורת המחקר של פיאז'ה, כבר בשלבים מוקדמים של התפתחות הילד הופכת פעילות גופנית להיות פעילות נפשית ובאה במקומה. פיאז'ה (שם) הבחין בארבעה שלבים בהתפתחות הקוגניטיבית-ההכרתית:
השלב הראשון – שלב החשיבה הסנסורי-מוטורי (מהלידה עד גיל שנתיים).
השלב השני – שלב החשיבה הקדם-אופרציונלי (מגיל שנתיים עד שבע).
השלב השלישי – שלב האופרציות המוחשיות (מגיל שבע ועד שתיים עשרה).
השלב הרביעי – שלב האופרציות הפורמאליות (מגיל שתיים עשרה ועד חמש עשרה).
סילמן פיתח את תיאוריית השלבים של התפתחות ההכרה החברתית לשם הבנת ההתנהגות וההתפתחות החברתית. בדומה לגישתו של פיאז'ה, גם תיאוריה זו מבוססת על רעיון ההתפתחות הקוגניטיבית בשלבים.
שלב אפס– אגוצנטרי ובלתי מובחן (גילאי שלוש עד שש):
השלב הראשון– סובייקטיבי ומובחן (גילאי חמש עד תשע):
השלב השני– שיקוף עצמי (גילאי שבע עד שתים-עשרה):
השלב השלישי– פרספקטיבה הדדית / "אדם שלישי" (גילאי עשר עד חמש-עשרה):
השלב הרביעי– פרספקטיבה מעמיקה (גילאי שתיים-עשרה ואילך).
התיאוריות המבניות הקוגניטיביות-התפתחותיות
ההתפתחות הקוגניטיבית על-פי פיאז'ה
תיאורית ההכרה החברתית על-פי סילמן
ביבליוגרפיה