תחום הדעת  "היסטוריה" מהווה גורם מרכזי בהגדרת  לימודים בעלי אופי  אינטלקטואלי וחינוך.  כמו כן, היסטוריה הנו המקצוע היחיד המאפשר לתלמידים ללמוד על שינויים ולהגיע למצבים בהם הם שופטים  אירועים ועובדות על פי  פרספקטיבה היסטורית.

סקירת ספרות העוסקת בהתאמת מודל לניתוח תכנית לימוד בהיסטוריה- המודל של בן פרץ לעומת המודל של אדן.

הוראת ההיסטוריה הינה הבבואה של המציאות ובעלת קשר הדוק בין החברה בה ההיסטוריה נלמדת לבין המציאות הנתפסת. מתוך חשיבה זו עולה כי בחברות שונות לימוד היסטוריה יגרום לתפיסות מציאות שונות לגמרי ויביאו להבדלים ברעיונות על התפתחויות המאורעות ההיסטוריים השונים, בין קבוצות חברתיות שונות.

כיום, בישראל, התכנית החדשה בהיסטוריה כוללת שלושה כיווני התפתחות בתכנון לימודים הזוכים להתייחסות עיונית ומעשית, ומהווים ציוני דרך לתחום. שלושת כיווני ההתפתחות נוגעים להיבטים הבאים: ההיבט הפוליטי-אידיאולוגי, ההיבט המוסרי-ערכי וההיבט הרב-תחומי

יחד עם זאת, במסגרת הוראת ההיסטוריה הכללית במערכת החינוך הישראלית לא חל שינוי מהותי כאשר תכני הלימוד בהיסטוריה כללית, הזירות הגיאוגרפיות, הסיפורים והדמויות ההיסטוריות העומדות במרכזם, כולם נבחרים ומוצגים בהתאם לצרכיו ולמטרותיו של החינוך הלאומי.