הסכמי הסחר של ישראל עם ירדן, במהלך שנות ה-90, תרמו ליחסי הסחר בין שתי המדינות באופן מהותי וכן ולהידוק הקשרים הכלכליים ביניהן. הסכם QIZ תרם רבות לכלכלת ירדן, בכך שהגדיל את התעסוקה ואת הייצוא שלה.

הסקירה הנוכחית עוסקת בהרחבה בהסכמי הסחר הבינלאומיים בין ישראל וירדן, בהיבטים הכלכליים והפוליטיים של הסכמים אלו וביתרונות וחסרונות. כמו כן, מציגה נתוני יסוד על ירדן ואת יתרונה היחסי של ישראל כמדינה מפותחת יותר.

במסגרת ההסכם, הוקמו בירדן כ 45-מפעלים, ב 10-אזורים, חלקם ביזמות משותפת של ישראל וירדן. חלק נכבד מההשקעות במפעלים אלה, מקורן במדינות מהמזרח הרחוק: הודו, פקיסטן וסין. מתוך עשרת אזורי התעשייה הנ"ל, שישה אזורים הם בבעלות ממשלתית: אירביד, עקבא, קירק, סייבר סיטי, אל קסטל, אל מושטא וארבעה אזורים הם בבעלות פרטית. בהסכם נקבע כי לגבי מוצרי התעשייה באזורים המאושרים בירדן, יחולו, ביצוא לארה"ב, כללי המקור הקיימים בהסכם לאזור סחר חופשי ישראל-ארה"ב, כלומר מוצרים אלו ייהנו מפטור ממכס בכניסה לארה"ב כאילו יוצרו בישראל וללא הגבלת מכסות.

היצוא הישראלי לירדן מורכב בעיקרו מתשומות לתעשיית הטקסטיל כגון רוכסנים, חוטים ותוויות, כימיקלים כגון אבקות להלבנת בדים ומיכון חקלאי. היבוא הישראלי מירדן כולל בעיקר תשומות לתעשיית טקסטיל, תוצרת טקסטיל מוגמרת ומוצרים חקלאיים אחרים.