סקירת הספרות הנוכחית בוחנת מהי השפעת צו ההרחבה (2008) לפנסיית חובה בישראל על מצבם הכלכלי של הגמלאים בישראל.

במהלך שנות עבודתו, צובר העובד את הזכות לפנסיה, והוא רשאי להשתמש בה רק לקצבה חודשית לאחר הפרישה מהעבודה. הפנסיה היא ההכנסה החודשית המשולמת לאדם (או לשארי בשרו במקרה של מות מבוטח) אחרי פרישתו ולמשך כל חייו, עם הגיעו לגיל פרישה או עקב נכות, בין אם עבד ובין אם היה פנסיונר. מערכת הפנסיה בבסיסה נועדה לאפשר לעובד ולמשפחתו להמשיך ברמת החיים שהגיעו אליה טרם הפרישה מן העבודה ולהגן על הקשיש מפני עוני.
תכנית הפנסיה הראשונה החלה בגרמניה בסוף המאה ה-19, מתוך תפיסה של חלוקת נטל צודקת בין האוכלוסייה העובדת לבין אלה שאינם יכולים להמשיך ולהתפרנס מפאת גילם. מאז החלה בגרמניה תכנית הפנסיה הראשונה עלתה תוחלת החיים של התושבים באופן משמעותי ביותר1. בריטניה הייתה חלוצה בתחום תכניות הפנסיה הפרטיות והחלה לפתחם בראשית המאה ה-18, וכן, הייתה לאחת המדינות הראשונות שהחלו בתהליך הגדלת מימון הפנסיות הפרטיות על חשבון צמצום שיטתי של קרנות הפנסיה הלא ממומנות. בישראל, נוסדה קרן הפנסיה הראשונה בשנת 1910, כאשר לקראת קום המדינה התארגנו מרבית הקרנות שקמו עד אז תחת כנפי הסתדרות העובדים (לא כולל פנסיה תקציבית).