בשנת 2008 התחוללה מהפכה בתחום הביטוח הפנסיוני בישראל, כאשר נחתם הקיבוצי כללי בין ארגוני המעסיקים וההסתדרות ולפיו חלה פנסיה לכל העובדים בישראל . הסכם זה כונה צו ההרחבה הפנסיוני אשר מטרת הייתה כי כל עובד במשק, ללא "הסדר פנסיה מיטיב" יהיה זכאי להסדר פנסיוני לפי תנאי הצו החדש.

עבודה סמינריונית זו בוחנת את השפעת צו ההרחבה לפנסיית חובה בישראל על מצבם הכלכלי של הגמלאים בישראל.

במהלך שנות עבודתו, צובר העובד את הזכות לפנסיה, והוא רשאי להשתמש בה רק לקצבה חודשית לאחר הפרישה מהעבודה. הפנסיה היא ההכנסה החודשית המשולמת לאדם (או לשארי בשרו במקרה של מות מבוטח) אחרי פרישתו ולמשך כל חייו, עם הגיעו לגיל פרישה או עקב נכות, בין אם עבד ובין אם היה פנסיונר. מערכת הפנסיה בבסיסה נועדה לאפשר לעובד ולמשפחתו להמשיך ברמת החיים שהגיעו אליה טרם הפרישה מן העבודה ולהגן על הקשיש מפני עוני .

מספר גדל והולך של קשישים חי לבד וסובל פגיעות כלכלית ועוני . ככלל, עוני בקרב קשישים מהווה בעיה משמעותית מאחר ההכנסה של הקשישים מופחתת, בעוד הוצאות הצריכה גדלות (בעיקר בשל עלייה בהוצאות בריאות) עם העלייה בגיל.

החל משנת 2008 הוחל כאמור צו ההרחבה, כאשר הצו קובע כי המעסיק חייב להפריש סכום מסוים לפנסיה עבור העובדים שלו (בעוד בעבר זו הייתה רשות בלבד).

מטרתה של העבודה הנוכחית היה לבחון את מצב מערכת הפנסיה בישראל לפני ואחרי צו ההרחבה, כאשר שאלת המחקר בדקה האם צו ההרחבה 2008 לפנסיית חובה בישראל אכן שיפר את מצבם הכלכלי של הגמלאים בישראל.

ממצאי הספרות העלו כי צו ההרחבה בבסיסו נועד לאפשר לכלל העובדים חיסכון בעת פרישה, שמירה על רמת החיים ועל מצבם הכלכלי החיובי של גמלאים בישראל, אך בפועל אין צו ההרחבה מממש את המטרה שלשמה הוא נקבע. הספרות מעלה שורה של מחדלים אשר אינם מספקים תוצאות חיוביות בהקשר לצו ההרחבה וביניהם הגברת הפערים החברתיים, עלייה באי השוויון הכלכלי, גידול בשיעור העוני, בעיקר בקרב גמלאים ואי יכולת לקיים חיים סבירים מבחינה כלכלית. הסיבות לכך נעוצות במרכיביו ובתנאיו של צו ההרחבה. כלומר שיעור ההפרשות הנמוך, התנאים לפיהם העובד נדרש לחודשי עבודה מסוימים, אי היכולת לאכוף את הצו מובילים למעשה כי הצו לא משרת את הגמלאים. יוצא כי המטרות העומדות בבסיסו של הצו, היו חיוביות וסוציאליות, אך בפועל אין המטרות הללו באות לידי יישום ואין המטרות מספקות את הביטחון הכלכלי הראוי לגמלאים רבים הנסמכים על חסכון החובה.