פעילות גופנית, מובילה לשיפור המערכת העצבית, אשר, בתורה משפיעה על הפרעות קשב וריכוז. כלומר, שינויים במבנה המוח ותפקודו במהלך הפעילות הגופנית, קשור ישירות להפרעות קשב וריכוז וכי העשרה פיזית ופעילות גופנית מקלה על התפתחות המוח מבחינה מבנית ותפקודית.

עבודה זו עוסקת בשאלה האם לענפי ספורט שונים יש השפעה שונה על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, והאם יש הבדל בינם לבין ילדים בעלי התפתחות טיפוסית.

פעילות גופנית מגדילה את הרמות של הגורם הנוירוטרופי ( neurotrophic factor ) שמקורו במוח, בכלל זה מצויים גם חלבונים התורמים להתפשטות ופלסטיות עצבית. כתוצאה מהמאמץ ניתן להבחין בשינויים בהתנהגות, כגון שיפור בלמידה ובזיכרון. מכאן שהתערבויות בצורת פעילות גופנית עשויה להיות יעילה במיוחד בתקופת הילדות המוקדמת, בהיותה משפרת את התפקוד הקוגניטיבי ומקדמת את בריאות המוח.

כושר אירובי בקרב ילדים בדרך כלל צופה הבדלים בתפקוד המוח, כמו גם יכולות הקוגניטיביות משופרות . סביר להניח כי תכנית של פעילות קוגניטיבית ו / או פיזית יכולה להיות מיושמת על מנת לשפר את תפקוד מוח ולהוביל להשפעה חיובית בקרב בעלי הפרעות קשב וריכוז.

עבודת מחקר זו בוחנת כיצד משפיעים ענפי ספורט שונים על הרגיעה בקרב ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, ועל ילדים בעלי התפתחות טיפוסית, והאם ישנו הבדל מובהק בין שתי קבוצות הילדים.

בעבודת מחקר זו בוצע ניתוח אמפירי של השפעת פעילויות בפורטיביות על הרגיעה בקרב ילדים בעלי השפעת קשב וריכוז, והשוואת הנתונים של הילדים, עם הנתונים של עצמם, ועם השוואת לקבוצת בקרה נוספת של ילדים, בעלי התפתחות טיפוסית.

מסקנות המחקר העלו כי הילדים הלוקים ב-ADHD בעיקר נהיים יותר חסרי סבלנות, לא נמצא הבדל בין ההשפעה של פעילויות שונות על מידת התנועתיות במהלך דרישה לשקט מוחלט אצל ילדים עם ADHD וילדים ללא ADHD. כמו כן, נמצא הבדל מובהק בין מידת הקימה מהמקום לבין יתר ההפרעות.