כאשר ילד מזוהה כבעל ADHD, מורה לחינוך גופני יכול להיות בעל ערך ועל כן עליהם להכיר ולפעול לשיפור המוגבלויות . למשל בעיות בתכנון וביצוע ניתן לשיפור באמצעות משחקי כדור, ריצה, קפיצה, או לבצע סדרה של תנועות רציפות בתקופת זמן נתונה.

עבודה זו עוסקת בשאלה האם לענפי ספורט שונים יש השפעה שונה על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, והאם יש הבדל בינם לבין ילדים בעלי התפתחות טיפוסית.

ילדים עם ADHD סובלים מליקויים נוירולוגים שקשורים באופן הדוק לבעיות בתפקוד העצבי. לכן, פיתוח טיפולים ושיטות שמתייחסות ישירות למערכת העצבית עשויים להניב יתרונות בקרב בעלי קשב וריכוז. פעילות גופנית, מובילה לשיפור המערכת העצבית, אשר, בתורה משפיעה על הפרעות קשב וריכוז. כלומר, שינויים במבנה המוח ותפקודו במהלך הפעילות הגופנית, קשור ישירות להפרעות קשב וריכוז וכי העשרה פיזית ופעילות גופנית מקלה על התפתחות המוח מבחינה מבנית ותפקודית.

עבודה זו בודקת כיצד משפיעים ענפי ספורט שונים על הרגיעה בקרב ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, ועל ילדים בעלי התפתחות טיפוסית.

שיטת המחקר היא בצורת התבוננות ואיסוף נתונים הרלוונטיים לגבי שאלת המחקר.

בעבודת מחקר זו בוצע ניתוח אמפירי של השפעת פעילויות בפורטיביות על הרגיעה בקרב ילדים בעלי השפעת קשב וריכוז, והשוואת הנתונים של הילדים, עם הנתונים של עצמם, ועם השוואת לקבוצת בקרה נוספת של ילדים, בעלי התפתחות טיפוסית.

מסקנות המחקר העלו בין היתר כי הילדים הלוקים ב-ADHD בעיקר נהיים יותר חסרי סבלנות, לא נמצא הבדל בין ההשפעה של פעילויות שונות על מידת התנועתיות במהלך דרישה לשקט מוחלט אצל ילדים עם ADHD וילדים ללא ADHD. כמו כן, נמצא הבדל מובהק בין מידת הקימה מהמקום לבין יתר ההפרעות.