הדירקטוריון הנו אחד משלושת האורגנים העיקריים של החברה בנוסף לאסיפה הכללית ולמנכ"ל , כאשר החקיקה הישראלית הייתה חסרה בהוראות באשר להרכבו, תפקודו ודרכי עבודתו.
חוק החברות החדש התמקד בחובותיו ובאחריותו של הדירקטור כאשר עליו לפעול על פי דרישות החוק הקיים וכן על פי ניהול נכון רציונאלי ומנהל היררכי נכון.

סקירת ספרות זו עניינה בשאלת ההשפעה של מבנה הדירקטוריון על ביצועיי הפירמה

הדירקטורים מוסמכים להפעיל את סמכויותיהם ולנהל במאוחד את החברה ונושאים באחריות שווה על פי חוק. הדירקטוריון מהווה את קבוצת האנשים האחראית להפעלת התאגיד, הדירקטוריון הנו הפורום המתאים לקבלת החלטות בדבר מדיניות הפעולה של החברה, הוא מפקח על ביצועי החלטה ובאחריותו להוציא לפועל את יעדי החברה ומטרותיה על פי החוק הנהלים היעילות העסקית.

סעיף254 א לחוק החברות קובע, בין היתר, את העיקרון הכללי כי נושא משרה בחברה יפעל לטובת החברה. המונח "טובת החברה" אינו ברור ויכול לכלול בחובו דעות והשקפות שונות. עם זאת רבים יסכימו כי טובת החברה באה לידי ביצועים כלכליים חיוביים.

החוק אינו מפרט אמות מידה לבחינת טובת החברה, פרט למספר חובות משנה של החובה, שצוינו בחוק בנפרד. שאלת טובת החברה בולטת לאור הידיעה כי דירקטורים שונים ממונים על-ידי קבוצות כוח שונות ומכאן כי ראייתם את טובת החברה תהיה שונה מאיש לרעהו. כמו כן, על הדירקטוריון לפעול מתוך "שיקול הדעת העסקי כלומר, על ההחלטה להיות מבוססת על היגיון עסקי אשר יוביל תוצאות עסקיות טובות הווה אומר: ביצועי חברה חיוביים.