מטרת העבודה היא בהבנת ההשלכות של שלב ההורות על הקשר הזוגי האינטימי והניסיון לראות מה ניתן לעשות לקראתו על מנת להשפיע על ההתייחסות של הזוג לשלב זה וכן על יכולתו להתמודד עם המצב החדש.

לידת הילד הראשון מהווה נקודת מפנה במחזור החיים של היחיד ושל שני בני הזוג יחד. תיאורתיקנים רבים סבורים שחיי היחיד והמשפחה מורכבים משלבים אשר המעבר מאחד למשנהו מהווה תקופת משבר-פרידה משלב קודם ואתגר לקראת משימות השלב הבא. לידת הילד הראשון מסמלת פרידה מנעורים, סיומה של תלות ילדותית. אם המשפחה מוגדרת כמערכת חברתית קטנה משמעות הדבר שהוספת חבר במשפחה, תגרום לראורגניזציה דראסטית, הדומה לזו הנוצרת עקב פרידה סופית או מוות של חבר. לפיכך יש לראות בבואו של הילד אירוע קריטי (לוטינגר, איווניר, 1981)

המעבר להורות החל להיות מוקד מרכזי למחקרים ודיונים מאז מחקרו החלוצי של Lemasters (1957)  שמצא כי הולדת ילד ראשון במשפחה גורמת משבר בין בני הזוג בקרב כ 83% מההורים. נשים התלוננו על עייפות כרונית, הכורח להישאר בבית, העדר חיים חברתיים, שעות ערנות ארוכות, קושי להשתלט על עבודות הבית ודאגה לרווחתן הנפשית ולמראה שלהן. גברים חזרו על אותן תלונות של בנות זוגן והוסיפו את ההתפקחות מ"אשליית ההורות", העלייה בלחץ הכלכלי וחרדה מהירידה בהיענות המינית של נשותיהם.

עצם קיומו של משבר במעבר להורות הוא טבעי וקיים תמיד, גם בגיל מבוגר. שלב זה בחיי הזוג, יוצר קונפליקטים חדשים בין בני הזוג. ניתן להתייחס לתקופה זו כאל משבר או כאל הזדמנות לבנות את הזוגיות. תקופת ההיריון והלידה משפיעים על הקשר הזוגי: במהלך ההיריון חלה עליה בחשיבות ה-'יחד' וירידה בחשיבות ה-'אוטונומיה'. עבודה זו דנה במשמעות של הופעת תינוק בחיי הזוג והשפעתה על האינטימיות בין בני הזוג (שקד, 2012).

שאלת המחקר בעבודה זו היא : מהי ההשפעה של  לידת ילד ראשון על האינטימיות בין בני הזוג.