לידת הילד הראשון מהווה נקודת מפנה במחזור החיים של היחיד ושל שני בני הזוג יחד. תיאורתיקנים רבים סבורים שחיי היחיד והמשפחה מורכבים משלבים אשר המעבר מאחד למשנהו מהווה תקופת משבר-פרידה משלב קודם ואתגר לקראת משימות השלב הבא.

סקירת ספרות הבוחנת את ההשלכות של שלב ההורות על הקשר הזוגי האינטימי והניסיון לראות מה ניתן לעשות לקראתו על מנת להשפיע על ההתייחסות של הזוג לשלב זה וכן על יכולתו להתמודד עם המצב החדש.

ורות כהתרחשות אנושית עתיקת יומין, היא תעלומה רבת פנים. מורכבותה אינה מודעת בדרך כלל לעוסקים בה (ההורים) או למלווים אותה (אנשי הטיפול). היא התרחשות מעשית ונפשית גם יחד, גלויה וקונקרטית, טפלנית לצד סמויה ופסיכולוגית

הכניסה לתפקיד ההורי נעשית פעמים רבות ללא מוכנות מתאימה והציפיות מהתפקיד נצבעות על ידי המסרים התרבותיים והתקשורתיים, אלה מציינים פעמים רבות יחסים הרמונים וספונטנים בין הורים לילדים תוך פישוט המורכבות של התפקיד.

הגורם מספר אחד לירידה באינטימיות אצל הורים טריים הוא אי הקדשת זמן זה לזו ולקשר הזוגי בעקבות ירידה חדה בזמן הפנוי. הזמן שהורים לתינוקות קטנים מקדישים לקשר הזוגי יורד לפעמים לאפס וזוהי דרך בדוקה להתרחק ולהוריד את רמת האינטימיות.

אין ספק שבמעבר להורות מרכיבים סטרסוגנים הגורמים לתחושת מתח ולחץ. לידתו של התינוק הראשון אל תא זוגיות הנישואין, אשר במקרים רבים עדיין נמצא בשלבים מוקדמים של התפתחות והשתתה, מהווה גורם מרכזי ומשפיע המחייב הערכות מחדש והסתגלות נאותה מצד שני בני הזוג אשר הפכו להורים.

בני הזוג, נדרשים לפנות "מקום" במרחב הרגשי שבינהם, על מנת לקלוט אל תוכו את הרך הנולד, לא בכדי, רבים ההופכים להורים בפעם הראשונה, מרגישים מידה מסוימת של ריחוק רגשי המלווה עם תחושת סטרס, נוכח המעבר המחייב התמודדות עם מצבים לא מוכרים.