מערכת החינוך עוצבה בסוף המאה הקודמת בהתאם לתפיסות, לדרכים ולאפשרויות אשר רווחו באותה תקופה. תפיסות אלו השתנו באופן מהפכני ויש להתאים את מערכת החינוך לתקופה ולצרכיה ולתפיסתה הפוסט מודרנית.

סקירת ספרות זו בוחנת את השפעת יוזמות ניהוליות וחינוכיות על מעמד בית הספר.

כיום, קיומם של ארגונים תלוי ביכולתם לקבל, להנהיג ולנהל שינוי  הדגש אינו צריך להיות על ההובלה או התגובה, אלא על פיתוח מנהיגות שארגון בתהליך שינוי זקוק לה.

על מנהיגים לפתח ולטפח אווירה ארגונית שבה אנשים יכולים לתרגם חרדה משינוי לעבודה ויצירה. סוג מסוים של מתח בארגון נחוץ כדי לרתום אנשים, ואולם על המנהיגים לאזן בין רמות הלחץ שאנשים יכולים לשאת לבין כמות הלחץ הנחוצה כדי להניע אותם להסתגל לשינוי.

מערכות החינוך נמצאות בתהליך של שינוי מבחינה ארגונית, קוריקולארית, חברתית ורעיונית, כאשר הפרמטר המרכזי הוא מנהיגות בית ספר, המובילה את המהלכים, הרפורמות והשינויים אשר יקדמו  את ההוראה בשטח

ששינוי במערכות חינוך כולל שלשה ממדים: שינוי בחומרים ובתכנים, שינוי בגישות ובשיטות הוראה ושינוי באמונות ועמדות.

מנהיגות, עוצמה ומינהל במסגרת החינוכית הם מושגים בעלי זיקה המתפתחים לאורך זמן ולכן על המנהל כמנהיג חינוכי לפעול על פי הדפוסים החדשים של מנהיגות ומינהל.  על המנהל כמנהיג חינוכי להיות בעל יחסים אישיים טובים, מסוגל לעבודת צוות, סוכן שינוי, איש ארגון ואדמיניסטראטור.

מערכת החינוך כוללת אנשים מיומנים שעברו הכשרה להוראה  והמנהל צומח מתוך המערכת ומטפס מתוכה אל תפקידו. הניהול החינוכי נתפס כיום כעיסוק פרופסיונאלי לכל דבר ומכאן שמנהל בית הספר נדרש למומחיות ניהולית והכשרה שיטתית-מעשית מיוחדת.

מנהל בית הספר הוא הדמות המשפיעה ביותר על דרכו ואופיו של בית הספר והוא הנושא באחריות על כל הפעילות שמתקיימת בבית הספר: "המנהל דואג לתכנון ולמהלך התקין של ההוראה ושל הפעילות החינוכית בבית הספר, לעניינים האדמיניסטרטיביים, לסדרים בבית הספר ולכל המתרחש בו"