המשתנים המסבירים את ההסתברות להיות עני הם בעיקרם דמוגרפים: מספר ילדים, מספר מבוגרים שאינם קשישים, מספר קשישים, השכלת ראש המשפחה ולאום. על פי נתונים אלו עולה שהסיכוי של משפחה ערבית להיות ענייה גבוה בהרבה מהסיכוי של משפחה יהודית.

הסקירה בוחנת בהרחבה את הקשר שבין גודל המשפחה לבין העוני ואי השוויון בחברה הישראלית, בוחנת את השפעתן של קצבאות הילדים על הילודה ועל ההכנסה למשפחה (לפני ואחרי תוכניתו של בנימין נתניהו) ומציגה כלים להקטנת השפעת גודל המשפחה על אי השוויון. כמו כן, מציגה מדדים לאי שוויון, השוואה למדינות אחרות ונתונים רלוונטיים נוספים.

בישראל הפערים החברתיים הולכים וגדלים. דוחות תקופתיים של משרד האוצר ובנק ישראל מאשרים כי מדינת ישראל הפכה למדינה בה הפערים/ אי השוויון הולכים וגדלים.

מדינת ישראל הוקמה בתחילה על בסיס מתן שוויון הזדמנויות לכל אזרחיה, אך בפועל הדברים אינם מצטיירים כך ועל פי עיון במחקרים שהתבצעו בקרב הציבור הישראלי, ניתן לראות כי החברה בישראל נתפסת כחברה בלתי שוויונית ואף מתוארת כחברה הבנויה כפירמידה של מעמדות-קבוצות.

אי שוויון ועוני הם פונקציה של משתנים דמוגראפיים שונים, ביניהם גם גודל המשפחה. לרוב, החברה החרדית והחברה המוסלמית בישראל משקפות את כלל המשתנים הדמוגראפיים המובילים לעוני ולפיכך להרחבת הפערים ואי השוויון ההולכים וגוברים בחברה הישראלית.