מטרתה של הבודה הנוכחית הייתה לבחון את השפעת השינויים במערכת הפנסיה על מצבו של החוסך. ובכן ישראל, לאורך שנותיה, ביצעה רפורמות במערכת הפנסיה, רפורמות שהן היו פועל יוצא של  שינויים במאזן הדמוגרפי, שינויים בגישה הכלכלית, רצון להימנע ממשברים כלכליים, ליצור שוויון כלכלי, לצמצם פערים ולספק לגמלאי ישראל איכות חיים  הולמת.

בחינת מערכות הפנסיה בעולם בכלל ובישראל מצויה בסדר היום הציבורי ומפאת חשיבותה, הוחלו בעשורים האחרונים רפורמות מקיפות.  הרפורמות הן תוצר של תהליכים דמוגרפיים שעיקרם עלייה בתוחלת החיים וירידה בשיעורי הילודה. תהליכים דמוגרפים אלו יצרו מצב בו שיעור הגמלאים גבוה משיעור העובדים (בן דוד, 2018).

בעבודה זו אני מעוניינת לדבר על נושא הפנסיה בישראל אשר טומן בחובו יחסי גומלין בין דורות שונים. מצד אחד, החברה בישראל מעוניינת להבטיח לאוכלוסייה המזדקנת במדינה רשת ביטחון סוציאלית אשר תאפשר חיים בכבוד גם לאחר סיום תפקידה במעגל העבודה. ומצד שני, קיים רצון להימנע מהטלת מעמסה כלכלית על הדור הצעיר אשר יידרש לממן הסדרי פנסיה אלה ולאפשר לו ליהנות מרווחה גם בתקופות מוקדמות יותר בחייו.

בחיי היום יום אנו נדרשים לקבלת החלטות פיננסיות, כחלק משגרת החיים השוטפת. מרבית החלטות אלו נעשות, מטבע הדברים, ללא היוועצות ביועצים פיננסיים מהימנים. לפיכך, היכולת שלנו לקבל החלטות פיננסיות מושכלות במצבים כאלה תלויה ביכולת שלנו להבין מושגים ורעיונות פיננסיים ולשלבם בתהליך קבלת ההחלטות.

חובת החיסכון הפנסיוני לכל השכירים הוסדרה בצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957 ,שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2008. בהסדר נקבע כי עד שנת 2014 כל שכיר (גברים מגיל 21 ונשים מגיל 20) חייב להפריש דרך קבע לחיסכון פנסיוני 17.5% משכרו, עד לגובה השכר הממוצע. ייתכן כי ההסדר היה אחד הגורמים, להאטה בקצב העלייה בשכר, בעיקר בשכרם של עובדים חלשים, בגין הגידול בהוצאות המעסיק (ירון, 2016).

עבודה זו תבחן את ההיסטוריה של הרפורמה בפנסיה הישראלית באמצעות מאמרים ומחקרים בתחום,  תוך התייחסות לשאלה הבאה:  כיצד השפיעו השינויים במערכת הפנסיה על מצבו של החוסך  ?