בני נוער בסיכון הוא שם נרדף לבני נוער מנותקים המציגים יחס שלילי כלפי בית הספר . בני נוער בסיכון משתמטים ממטלות, פאסיביים ולא מעורבים בעשייה הלימודית. תלמידים בסיכון הם תלמידים המצויים במערכת החינוך, אך הם חווים חוויות שליליות, הבאות לידי ביטוי בהתנהגות מעורערת או מנותקת, השתמטות והתנהגות לא הולמת בכיתה, כגון פסיביות, אי מעורבות ועוד. בני נוער בסיכון מתאפיינים בחוסר בציפיות לעתיד.

סקירת ספרות זו  מתמקדת בנוער בסיכון, הנושא עוסק בכלים האפשריים שניתן לספק לנוער זה בכדי למגר את תופעת האלימות בקרב נוער המוגדר בסיכון.

הספרות מתארת מאפיינים של בני נוער בסיכון אשר לרוב מגיעים ממשפחות מצוקה, או ממשפחות המציגות חוסר תפקוד, חוסר תפקוד המונע מהוריהם לבלום את ההתדרדרות של ילדיהם.  התנהגויות  הסיכון באות לידי ביטוי לעיתים בפעילות עבריינית, באלימות ודקירות וכן עישון, שתיית אלכוהול, קיום יחסי מין, התעללות בבעלי חיים  ואף רצח.

נוער בסיכון, מצוי לרוב  מחוץ למסגרת לימודית, או מצוי בסיכון לנשירה מהמסגרת הפורמאלית. מדובר בנוער חסר  קשרים חברתיים יציבים. ההורים במקרים אלו אינם מתפקדים ואי תפקוד זה עלול לכלול הזנחה, התעלמות, חוסר גבולות , הגבלות יתר והתעללות פיסית, נפשית ומינית.

משחקים וספורט הם מערכות חברתיות מוקטנות המספקות לילד הרבה חוויות שמקורן במסגרת של חוקים חברתיים מתואמים. סוגי פעילות גופנית לא תחרותית מסוימים עשויים לעודד התפתחות של אמפתיה, כאשר פעילות אשר דורשת תיאום ושיתוף פעולה מגבירים אמפתיה ורגישות כלפי האחר.

שיעור החינוך הגופני והפעילות הספורטיבית, מובילים לחיזוק הקשר בין הילדים באמצעות המשחק להבטחת הצלחה, כלומר הפעילות הספורטיבית מאפשרת  הצלחה לכל וזהו תנאי חיוני להגברת המוטיבציה , לעמידה ולשיפור הדימוי העצמי .

הדיון בהשפעת הפעילות הגופנית על היבטים פסיכולוגיים נע סביב השלכות של הפעילות הגופנית על המסוגלות העצמית, על התחום הקוגניטיבי ועל התחום הרגשי. ראשית יובהר כי פעילות גופנית היא התנהגות המורכבת מתנועה גופנית והוצאת אנרגיה ומסוגלות עצמית הכוללת את האמונה שאפשר לשלוט בהצלחה וליישם משימות ואתגרים.