החברה אינה אוהבת חריגים מכול סוג שהוא אם בשל צורה חיצונית ואם בשל רעיונות ודרכי התנהגות המערערים על הכללים והשגרה .

השאלה הנשאלת היא האם המסגרת החינוכית והרגשת החוללות משפיעה על עמדותיהם של מורים במגזר הערבי לגבי שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

חריגות בקרב ילדים מעוררת רגשות אשם מצד החברה מחד ותוקפנות כלפי החריג מאידך, כמו כן החריגות מקיפה סוגים רבים מאוד של ילדים כאשר ישנם החריגים הנורמאליים : הבישן, התוקפני, הגאון, המרדן וחריגים הפגועים בגופם : צולע, המפגר, המגמגם. ישנה קבוצה נוספת : הילד העולה, הילד החדש בשכונה וכו'.

בספרות הילדים לא קיימת הכרה כלפי החריג כמות שהוא שכן על החריג לעשות משהו יוצא דופן על מנת שאלה שדחו אותו יקבלו אותו.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון השפעת המסגרת החינוכית והרגשת החוללות על עמדותיהם של מורים במגזר הערבי לגבי שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

על מנת לענות על שאלות המחקר, העבודה הנוכחית מתבססת על מאמרים, מחקרים וספרות רלוונטית, כמו כן שיטת המחקר הינה כמותית אשר יושמה באמצעות מדגם נחקרים והפצת שאלון אשר בחן את המשתנים הנידונים והקשרים/הבדלים ביניהם מבחינה סטטיסטית.

לצורך בחינת הסוגיה הופץ שאלון בקרב מדגם של 75 מורים. , כלי המחקר, הוא השאלון אשר בחן היבטים שונים ביחס לשילובם של ילדים חריגים בחינוך הרגיל

במסגרת המחקר נבדקו שתי השערת מחקר כדלהלן:

1. ההשערה הראשונה טענה כי למורי החינוך המיוחד במגזר הערבי תהיה עמדות יותר חיוביות מאשר למורי החינוך הרגיל לגבי שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל
2. ההשערה השנייה טענה כי  ככל שעולה הרגשת החוללות אצל המורה הוא נוטה להביע על עמדות יותר חיוביות כלפי שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל