אוטיזם הנו אי סדר הטרוגני בקרב ילדים המאופיין על ידי פגיעה בפעולת גומלין סוציאלית, בעיות בתקשורת מילולית, אי מילולית ובאי תקשורת, התנהגות מוגבלת ובעיות מנטאליות.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת כיצד משפיעה הלקות על פיתוח יכולות חברתיות בקרב אוכלוסיות של ילדים עם אוטיזם

הגורם החברתי הוא קריטריון חשוב ביותר להגדרת התסמונת האוטיסטית, אם כי ממדיו של הקריטריון החברתי משתנים ותלויים בגיל. בילדים אוטיסטים , כמו בילדים רגילים, היכולת החברתית היא גורם מתפתח ומושפעת מלמידה והתנסות. לפיכך, ילדים אוטיסטים שהיו עם לקויים גבוהים מבחינה חברתית הופכים להיות עם לקויים פחותים מבחינה חברתית.

ילדים אוטיסטים אינם בהכרח נמנעים ממגע חברתי. למשל, יש אוטיסטים האוהבים מגע גוף, חיבוקים, דגדוגים, ומקיימים מגע עין, אלא שרמת האינטראקציה החברתית-הדדית של ילדים אלה היא מוגבלת. המוגבלות באה לידי ביטוי במשחק חברתי, ביחסים חברתיים ובחיקוי פגומים.

לקות זו מתבטאת בחוסר יכולת להגיב לרגשות של אחרים , חוסר יכולת להתאמת התנהגות לקונטקסט החברתי, חוסר יכולת להשתמש בסימנים וברמזים חברתיים, וכן באינטגרציה חלשה של התנהגויות חברתיות וקומוניקטיביות. בעיות אלו מאופיינות בקשיים בקשר עין, באי חיפוש אחר נחמה אצל קרובים ובחוסר יזמות של משחק עם אחרים. כמו כן, הליקויים המילוליים באים לידי ביטוי בחוסר היכולת להשתמש בשפה לצורכי קומוניקציה חברתית, קושי בשימוש נכון בכינויי גוף, החלפת הברות, ליקויים במבנה תחבירי, סינכרוניזציה חלשה, אקולליה, חוסר הדדיות בשיחה ותגובה לא מותאמת להבעות מילוליות ולא מילוליות של אחרים.

בתקשורת הבלתי מילולית מתקשה האוטיסט להביע את עצמו באמצעות הבעות פנים או תנועות גוף, ודרכו להביע רגש תהיה שונה מן המקובל. כך גם יתקשה להבין מחוות גוף תקשורתיות גם אצל הזולת. הלקות בפעילות הדמיונית מתאפיינת בהיעדר משחקי "כאילו" והעדר עניין בסיפורים דמיוניים.