מבחינה חברתית כיתות משולבות מסייעות לבעלי ליקוי למידה ותורמים לשיפור היחסים החברתיים בין התלמידים. יחד עם זאת תלמידים בעלי ליקוי למידה מדווחים על בדידות ונתפסים כבעלי כשירות חברתית נמוכה. הסיבה לכך היא שהמיומנויות הקוגניטיביות מסבירות גם את הקושי בפיתוח מיומנויות חברתיות, כמו אי יכולת לפרש מצבים חברתיים כיאות.

סקירת ספרות זו בוחנת את השפעת הדימוי העצמי של תלמידי תיכון המשולבים בכיתה רגילה ומאובחנים כבעלי ליקויי למידה, על מצבם החברתי.

ליקוי למידה מוגדר כ"קבוצת הפרעות הטרוגניות המתבטאת בקשיים משמעותיים ברכישת הקשבה, דיבור, קריאה, כתיבה, המשגה ו/או יכולות מתמטיות  ובשימוש בהם.

כיום, שילוב תלמידים בעלי מוגבלויות בחינוך הרגיל, מהווה רפורמה עיקרית בחינוך, אך גם מהווה בעיה מורכבת עבור המורים בחינוך הרגיל.

רפורמת השילוב , הואצה בעקבות, "חוק החינוך המיוחד" אשר נחקק ביולי 1988.  החוק מבטא שינוי בתפיסת הילד עם הצרכים המיוחדים: הוא רואה בו בן אנוש המסוגל ללמוד ולהתקדם ובסופו של דבר להשתלב בחברה ובמעגל העבודה בזכות לא בחסד. מטרת החוק היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכולותיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים. לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי הנפשי וההתנהגותי.

דימוי עצמי מוגדר כמערכת מאורגנת של תכונות והערכות שמייחס אדם לעצמו ומתנהג לפיהן.

הדימוי העצמי הנו המרכיב השיפוטי הגלובלי במושג העצמי של האדם. זהו הערך שאנשים מצמידים לתיאור העצמי שלהם: הדימוי העצמי מתייחס להערכה ולשיפוט שיש ליחיד לגבי כשירותו או יכולותיו בתחומי תוכן מובחנים בחייו.

הספרות המחקרית מתעדת רבות את הקשיים הרגשיים עימם נתקלים תלמידים עם ליקויי למידה . תלמידים עם לקות למידה מדווחים לעיתים רבות על דיכאון ודימוי עצמי נמוך אשר יוצר בעיות רגשיות וכן בעיות לימודיות. הבעיות הרגשיות עשויות גם להיקשר לסוג בית הספר/כיתה בה מצוי הילד הלוקה.