מרבית התיאוריות המתארות שווקי עבודה, מאופיינים על-ידי סוגים שונים של מועסקים המשויכים אליהם. כלומר, קיימת זיקה הדוקה בין הזהות של בני האדם לבין מיקומם בשוק התעסוקה והשכר עבור עבודתם. ההבדלים בין השווקים מתבטאים ברמת השכר, קיומן או אי קיומן של זכויות סוציאליות, חוזי עבודה, קביעות בעבודה או חוסר יציבות בעבודה ורמת הידע או המיומנות הנדרשת לתפקיד.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את השפעת האינפלציה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, הצמיחה והתוצר לנפש על שיעור האבטלה בעולם. כלומר שאלת המחקר בחנה האם האינפלציה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, הצמיחה והתוצר לנפש מנבא את שיעור האבטלה בעולם?

האבטלה קיימת במדינות רבות בעולם, אך היקפה גדול במיוחד במדינות המתפתחות, מאחר ובמדינות אלה האוכלוסייה גדלה במהירות, ומספר מקומות העבודה אינו גדל בקצב דומה. מאידך גם מדינות מערביות מפותחות מציגות שיעורי אבטלה גבוהים הנובעים ממיתון, מדיניות מוניטארית ועוד.

הספרות המחקרית העלתה כי רמת הצמיחה נקשרת לשיעור אבטלה במדינה . קיים קשר שלילי בין צמיחה כלכלית לבין שיעור האבטלה, כאשר גידול בצמיחה הכלכלית מוביל להקטנת שיעור האבטלה. זאת ועוד, בכוחו של התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) ושיעור הצמיחה לשנות את שיעור האבטלה. כמו כן, נמצא שקיים מתאם שלילי בין קצב האינפלציה ובין שיעור האבטלה . על פי העקומה של שיעור האינפלציה, הציפיות לאינפלציה, מהווה את שיעור האבטלה הטבעי. המשתנה האחרון אשר נבדק כמנבא אבטלה , הוא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה כאשר על פי מודל שוק העבודה המצרפי , קיימת פונקצית ההתאמה מקשרת בין המשרות הפנויות לבין המובטלים.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם האינפלציה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, הצמיחה והתוצר לנפש מנבא שיעור האבטלה בעולם?

בדיקת הסוגיה הנחקרת נבדקה בקרב מדגם בו השתתפו 70 מדינות.

ממצאי מודל הרגרסיה העלו כי המשתנה תוצר לנפש מסביר את שונות המשתנה שיעור אבטלה באופן מובהק וכי ירידה מתוקננת בתוצר לנפש , תוביל לעליה ביחידה מתוקננת אחת של שיעור האבטלה.
בנוסף, נמצא כי המשתנה תוצר לנפש ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה מסבירים את שונות המשתנה שיעור אבטלה באופן מובהק.