Attention Deficit Hyperactivity Disorder או ADHD הוא לקוי התפתחותי בשליטה העצמית. הוא מורכב מבעיות בטווח-קשב, בשליטה בדחפים וברמת הפעילות.

סקירת ספרות זו דנה ובוחנת את השפעת האבחון על התפקוד החברתי -ADHD

קיימת הסכמה כללית כי ההיפראקטיביות היא בראש ובראשונה הפרעה התנהגותית. ילדים היפראקטיביים מתוארים כלוקים בפעילות יתר, כבלתי קשובים מתקשים להתמיד ואשר דעתם מוסחת בקלות מהתפקיד שאותו הם מבצעים.

פעילות יתר מתייחסת לתנועות מוגברות או לתנועות קלות שאינן שייכות למטלה כמו תיפוף באצבעות או לתנועות גוף גדולות (כמו חוסר מנוחה).

קשיים בקשירת חברויות או בהתמדה בהן אובחנו גם הם באופן כללי אצל ילדים עם ADHD . בעיות עם חברים עשויות להתבלט במיוחד כאשר ילד בעל ADHD מופיע בשילוב עם לקויות למידה ספציפיות או עם תוקפנות.

הפרעה בקשב היא אבחנה לה נדרשים רופאים לתאר ילדים הלוקים בקשיי ריכוז או הפרעה היפראקטיבית. הפרעת הקשב מאופיינת שהיא קרובה מאוד לתפקודו התקין של הילד, אך עם זאת היא עלולה לגרום סבל ניכר לילד עצמו ולסביבה.

האבחון מתבסס על נתונים קליניים, היות שהאבחנה נקבעת על סמך תופעה קלינית המסתמנת מוקדם בחיים היא עקבית, קבועה במסגרות שונות וגורמת להפרעה תפקודית בבית, בביה"ס ובפעילויות הפנאי. אבחנה זו מהותית בעיקר בהבחנתה ממספר הפרעות, ואף התנהגויות תקינות דומות אשר ההתייחסות אליהן שונה כמובן לגמרי.

קיימות כמה בעיות באבחון המקובל של ADHD בכלל ובשימוש בשאלונים ההתפתחותיים בפרט. ראשית,מדובר באבחנה המסתמכת על מידע סובייקטיבי בלבד. שנית, רוב המידע אינו מתקבל מהילד, דהיינו מהמטופל עצמו אלא מסביבתו. כמו כן ההיבט העיקרי הנמדד הוא ההפרעה בקשב לעומתו, הוא סמוי וקשה בהרבה לאיתור ולהערכה.