דימוי הגוף הוא מושג שכיח בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה. התייחסות לגוף מופיעה כבר אצל פרויד ואדלר. אמנם פרויד אינו משתמש ישירות במושג דימוי גוף, אך לפי תפיסתו משמש הגוף מקור ותשתית לבניית האגו.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את השפעת דימוי הגוף על רצון להנקה 

דימוי הגוף הוא הערכה של היחיד את גופו, הקוגניציה והרגשות של היחיד ביחס לגופו. דימוי גוף מתייחס להערכות היחיד וחוויות רגשיות הקשורות לתכונות פיזיות וקשור גם לעיסוק או השקעה של היחיד במראהו החיצוני, כתחום שלך הערכה עצמית הנובע מתפיסה של התאמה או חוסר התאמה לאידאלים פיזיים שהיחיד מפנים.

החברה המודרנית מציירת את ההצלחה של האישה על ידי רזון ויופי, מכאן נובע כי היא יוצרת נוסחה המראה קשר הדוק בין השאיפות וההצלחות לבין המראה החיצוני שלה שמושפע מהדימויים שהיא נותנת לעצמה

נראה כי החברה הכתיבה שפע של "תמונות מראה" אשר נתפסות כממדים "אידיאליים" לנשים. עד מהרה הנערה תלמד את המסר מהתבוננות בתצלומי אופנה או בפרסומות הטלוויזיה המוצפים ב"דיאטות פלא" ו" תרגילי התעמלות מיוחדים" אשר נועדו לעצב את גזרתן של הנשים לרזון אופנתי ומלאכותי.

דימוי הגוף משפיע על נכונות להנקה בקרב נשים, כלומר נשים רבות נוקטות בעמדה שלילית כלפי הנקה בשל חשיפת גופן, השפעה על גופן והמיניות שלהן.

החששות של נשים מהנקה באות לידי ביטוי במבוכה בהנקה  וחששות לגבי ההשפעה של הנקה על המיניות וצורת הגוף. כמו כן  תפקודי גוף קשורים ברבייה, כגון וסת, הנקה, ולידה, הן תזכורת למעמד הנשי הנחות.