תפקדה של המדיה בהבניה ואישוש זהויות זכתה לניתוח ודיון במחקרים רבים ברחבי העולם אשר בדקו באמצעים איכותנים כמותיים זהויות שונות וחלוקה קוטבית בין מינים, מיעוטים וכדומה. תפיסת דימוי הגבר החייל הישראלי טומן בחובו דימויים שכיחים אודות הגבר המבחינים אותו מנשים וכן אל אלו מתווספים דימויים אחרים כגון חספוס, צבריות, מאצ'ואיזם ועוד.

עבודת סמינריון זו בוחנת את השינויים בדמות החייל הגיבור בסרטים ישראלים שהופקו בין שנות ה-70 לשנות האלפיים, כמבטאים תהליכים ביחסי צבא חברה.

מחקרים אשר חקרו את הדימוי הגברי במדיה מצאו כי לרוב הגבר מוצג כסמכותי, רציונאלי, מצוי במרחב הציבורי וכדומה. עם זאת מחקרים מלמדים כי בנוסף לדימויים אלו הגברים כיום מוצגים לעיתים כרגשנים , נטולי שליטה דוגלים שוויון וכדומה. השינוי בדימוי הגבר הנו תוצר התקופה בו הדימוי נבחן כלומר דימוי הגבר משתנה בהתאם לאופי התקופה בו הוא נבחן.

השאלה הנשאלת היא האם וכיצד השינויים בדמות החייל הגיבור בסרטים ישראלים שהופקו בין שנות ה-70 לשנות האלפיים, מבטאים תהליכים ביחסי צבא חברה?

מחקר זה בחן האם וכיצד השינויים בדמות החייל הגיבור בסרטים "מבצע יונתן" (1977), "לא שם זין" (1987) "אחד משלנו" (1989), בופור (2007 ) וולאס עם באשיר (2008) מעידים על תפניות חברתיות, ותפניות בשיח בחברה הישראלית?

השערות המחקר הנוכחי היו כי דימוי החייל הגיבור יימצא כלוחמני, מחוספס ובעל זיקה למדינה בסרטי שנות ה-80-70 – לעומת שנות ה-2000, דימוי החייל הגיבור יימצא רגיש ופגיע יותר בסרטי שנות ה-2000 לעומת שנות ה-70 וה-80, דימוי אחוות הגברים הלוחמים יימצא בקרב 4 הסרטים.

ניתוח תוכן של 5 הסרטים בין השנים 2007-1977 העלה כי לאורך התקופה הנסקרת התחולל שינוי בכל הקשור ליחס כלפי המוסד הצבאי ההולך והמתערער בעייני הציבור הישראלי ובא לידי ביטוי בסרטים בהתאם לערכי התרבות והחברה במציאות הישראלית המשתנה. המחקר זיהה את דמות הגיבור החייל כנחוש , בעל מוטיבציה , לוחם מחוספס אך בצד תכונות גבריות אלו הגיבור התגלה כטיפוס רגיש ופגיע..