מטרת העל של ירמיהו כנביא הייתה להביא את דבר ה אל העם כדי שיתקנו את מעשיהם, יחזרו בתשובה ויגרמו לביטול הגזירה– הגלות והחורבן. ירמיהו משתמש באמצעים שונים ומגוונים על מנת להשיג מטרה זו, ובמעשים סמליים שלהם ערך מוסף – מימד הראיה, שבגינו יש למעשים אלו השפעה גדולה יותר.

עבודה זו בוחנת את אופן השימוש בסמלים ואמצעיים ספרותיים בנבואותיו של ירמיהו.

ירמיהו – נביא שאישיותו ופועלו משפיעים עלינו עד עצם היום הזה, ניבא בתקופה שקדמה לחורבן הבית הראשון ובימי החורבן עצמו. בנבואותיו השתמש במגוון סוגים ספרותיים, וספרו משמש נושא למחקרים רבים.

אחת השאלות שהעסיקה את החוקרים היא, האם הנביא העביר את דברי האל במדויק בלי להבין את הדברים הנאמרים, או שהוא גיבש בעצמו את הדרך שהוא חשב לנכון שהיא הטובה ביותר לצורך העברת המסר?

המעשה הסמלי בניגוד לשאר הסוגות או האמצעים הספרותיים הם מעשים שנעשו בפועל, ולא רק שיח על מראה או חיזיון שנגלו לנביא בלבד. גלעד מגדיר אותם כמעשים פעילים שבאמצעותם נהגו הנביאים להמחיש את בשורתם בהעברת המסר האלוקי ,והופמן רואה בהם מעשים שמעצימים ומחזקים את האמירה והמסר הנלווה להם .

השאלות המנחות לצורך זה הן: למי מיועדים המעשים הסמליים? מי ביצע אותם בפועל? מה היה המסר הנלווה להם? מה הייתה מטרתם, והאם היא הושגה?

בפרק הראשון קיימת התייחסות למעשים סמליים באופן כללי, ובפרקים שלאחריו קיימת בחינה של מספר מעשים סמליים מירמיהו.