הקולנוע הישראלי בראשיתו הנו קולנוע אשר שירת את מטרות הקמת הבית הציוני והולדתו של היהודי החדש, השנה מהותית מהיהודי הגלותי המיוסר. החרדי לאורך השנים הוצג כיהודי גלותי כשלילי עד כדי עיצוב סטריאוטיפ.

מטרתה של העבודה הנוכחית  הנה לבחון את ייצוגן העכשווי של שתי קבוצות מיעוט ניצולי שואה ודתיים בקולנוע הישראלי- העלילתי.

חוקרים שבחנו את דפוסי הייצוג של מיעוטים באמצעי המדיה השונים, הבחינו בכך שבדרך כלל ישנה התעלמות מקבוצות מיעוטים והן נעדרות מהסיקור החדשותי,  אך יחד עם זאת כאשר נערך סיקור על קבוצת המיעוט הוא על פי רוב בנושאים שליליים כגון: פשע, אלימות, מהומות וכדומה וישנו שימוש נרחב בדעות קדומות וסטריאוטיפים.

בשל חוסר היכולת של קבוצות המיעוט לקבל סיקור בחדשות בשגרה הן נאלצות לנקוט אמצעי מחאה ואפילו אלימות בכדי לקבל חשיפה ותוך כדי כך לקדם נושאים החשובים בענייהם

הקולנוע הישראלי בראשיתו הנו קולנוע אשר שירת את מטרות הקמת הבית הציוני והולדתו של היהודי החדש, השנה מהותית מהיהודי הגלותי המיוסר. היהדות הוחלפה בדת אחרת המכונה ציונות. היהודי החרדי נדחק לשולים והוצג בצורה שלילית או מגוחכת. דוגמה לכך ניתן לראות בסרט  "גבעת 24 אינה עונה"

במהלך שנות השמונים הקולנוע העוסק בשואה דוחק את ניצולי השואה לשוליים, חוזר אל אותם סטריאוטיפים שליליים. ייצוגם של ניצולי השואה נשאר שלילי כשהיה והתוויות השליליות נשמרו, למשל ב"סודות משפחה"  ניצול השואה הוא פדופיל ואנס. מנגד הקולנוע  הפעם מציג את בני הארץ הרעים כאנשים קשים ובעייתיים, בעוד הניצולים הם אלה המעוררים אהדה.

העבודה הנוכחית תבדוק  האם שינויים אלו השפיעו על ייצוג הגבר בשתי הקבוצות הללו : הדתיים לעומת הניצולים.

במיעוט הדתי וכן העוסקים בקבוצת המיעוט, ניצולי השואה:

1. הסרט : ללכת על המים – איתן פוקס- 2004
2. הסרט:  פעם הייתי – אבי נשר – 2010
3. הסרט :קדוש – עמוס גיתאי- 1993
4. הסרט :אושפיזין – גידי דר – 2004