שביתה חוקית הנה שביתה מאושרת ולגיטימית כלומר שביתה אשר בה התקיימו כל התנאים הנדרשים על פי החוק ועל פי ארגון העובדים השותף להסכם ולתנאים שהוסכמו בהסכם הקיבוצי..

שביתה פראית הנה שביתה בלתי מאושרת ובלתי לגיטימיות, כלומר שביתה אשר ארגון העובדים המייצג לא אישר אותה או במידה ונמצאו פגמים בתהליך הכרזתה  כמו אי הודעה מוקדמת, הפסקת עבודה בתקופת המתנה של 15 יום וכו'.

סקירת ספרות זו עורכת השוואה בין השביתה החוקית לבין השביתה הפראית. נסקרים מאפייניהן הכלליים של השביתות החוקיות והפראיות, את הגורמים לפריצתן ואת השפעתן על יחסי העבודה

העילות לשביתה הן בדרך כלל , דרישה להעלאת שכר, דרישה לשיפור תנאי העבודה ומחאה על שינוי שיוזם המעביד בתנאי העבודה.  העילות לפריצת השביתה הפראית זהות לעילות המצוינות לעייל אך אליהן מתווספות עילות נוספות.

על שביתה או סכסוך עבודה, במקום העבודה, יכול להכריז רק ארגון עובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם. לדוגמא, הכרזה על שביתה במשרד ממשלתי, יכולה להכריז, רק הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה.

קיימים  כאמור, הגבלות על חירותה של השביתה – בחקיקה, בתקנון ארגוני העובדים ובהסכמים הקיבוציים. שביתה המתבצעת בהתאם לכללים ולהגבלות  נחשבת לשביתה כדין, לעומת זאת שביתה הנעשית  שלא בהתאם  להגבלות מכונה שביתה שלא כדין כדוגמת ה"שביתה הפראית".

שביתה חוקית הנה שביתה המאושרת על פי ההליכים הנקובים בתקנות ארגון העובדים המוסמך ( בד"כ ההסתדרות הכללית ), כלומר קיימים הליכי הכרזה המחייבים את האיגודים המקצועיים  המהווים את הגוף המאשר את השביתה וכן בידם הסמכות להכריז על השביתה.

שביתה אשר החלה ביוזמתם של קבוצת עובדים או של ועד העובדים, ללא אישורו של ארגון העובדים הנה שביתה פראית. האישור לשביתה חייב להינתן על ידי ארגון העובדים אשר בסמכותו להכריז עליה.