קורבנות מהווים היבט מרכזי במרבית הדתות כביטוי של הקשר בין בני אדם לבין האל, ובמיוחד כאמצעי לכפרת חטאים. היהדות אינה שונה מיתר הדתות ביחסה לקורבנות, חרף ניסיונותיהם של יהודים לאורך הדורות לצמצם ולשלול לחלוטין את משמעות הקורבנות ולראיה פרשת בת יפתח ופרשת עקדת יצחק.

העבודה הנוכחית עורכת השוואה בין הקרבת בת(בת יפתח) להקרבת בן(עקדת יצחק), הדומה והשונה מבחינה מגדרית במקרא וכן במדרש חז"ל.

עקידת יצחק – אחת הפרשיות הנוראות והמעוררות שבכל התורה כולה. דרמה מזעזעת שנחרתה בתודעת הדורות כסמל לגילוי היותר נשגב של אמונה ומסירות, כדגם ומופת להקרבה אישית וקידוש השם.

פרשיית בת יפתח, מקבילה לעקדת יצחק ולכן מקובל להשוות בין סיפור הקרבת בת יפתח, אשר נבע מנדר גורלי של אב הוקרבה לבין סיפור העקדה . בשני הסיפורים מדובר בבנים יחידים, אך בסיפור בת יפתה, הבת הוקרבה ונשחטה על ידי אביה ובסיפור עקידת יצחק, לא הוקרב הבן וזכה לחיים ארוכים.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לערוך השוואה בין הקרבת בת (בת יפתח) להקרבת בן (עקדת יצחק), הדומה והשונה מבחינה מגדרית.

במסגרת העבודה הנוכחית נערכה השוואה בין הקרבת בת(בת יפתח) להקרבת בן(עקדת יצחק), הדומה והשונה מבחינה מגדרית במקרא וכן במדרש חז"ל, כאשר הפרקים הראשונים סוקרים את מעמדה של האישה המקראית לעומת האישה החז"לים וכן מוצג פרק אודות הפקרת בנים במקרא. הפרקים הבאים מתייחסים באופן ספציפי לסיפור בת יפתח וסיפור העקדה במקרא ובמדרשי חז"ל, תוך התייחסות להיבטים מגדריים והשוואה בין שתי הפרשות.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי שתי הפרשיות מלמדות על הקרבת בן /בת, אומנם הסיבה להקרבת שונה: יפתח נודר נדר כי יקריב לאחר נצחונו את האדם הראשון שיצא מפתח ביתו ואילו אברהם נדרש לעשות כן על פי דרישתו של האל. הדמיון בין הפרשות נסוב גם על הדגשים החוזרים על עצמם כמו הדגשת העובדה כי מדובר בבן/בת יחיד/יחידה.

הסיפור המקראי מעניק ליצחק ובת יפתח מעמד פאסיבי לעומת מעמדם בפרשנות החז"לית המעניקה להם את האפשרות להגיב ולהיות שותפים לאירוע . כמן כן כבר משם הסיפור ניתן ללמוד על אי הנראות של האישה המקראית, היא חסרת קיום עצמי, ולכן קרויה על פי ייחוסה המשפחתי- בת יפתח.