הורות נתפסת כאחד מביטויי המימוש העצמי של האדם, כאשר בכל אחד משלבי התפתחותם של הילדים עומדים ההורים בפני אתגרים שונים ולכן זה משפיע על איכות הקשר הזוגי. מצד אחד זה יכול לקרב בין בני הזוג, שיש להם משהו שותף של שניהם, ומצד שני יש להם פחות זמן אחד לשני, יותר עומס, מאחר וההורות מציבה אתגרים רבים ועומס רב על ההורים , מה שעלול לפגוע באיכות הקשר הזוגי.

המחקר הנוכחי, עוסק בהשפעת ההורות על איכות הקשר הזוגי תוך התמקדות ברמת האינטימיות בקשר.

מחקרים רבים עשו מאמץ לאתר את המשתנים המסבירים סיפוק זוגי או סיפוק מחיי נישואין מהם ומהם הגורמים העיקריים המשפיעים עליו.
המשימה ההורית הנה אחת המשימות המורכבות ביותר, הכוללת אספקטים רבים כגון נשיאת אחריות, טיפול נצחי ובלתי הפיך, ביטול החירות האישית ועוד. ההורה ניצב מול משימה בה עליו לתפקד כהורה הכולל כאמור לעיל: אחריות, דאגה, הזנה, טיפול, משחק, חינוך והצבת גבולות.

הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה הקלינית מתייחסים למושג "הורות" בעיקר כאל תפקיד המקיים את מוסד המשפחה, ובייחוד את הסוציאליזציה של ילדים. אחד האפיונים הבולטים של תפקיד זה הוא היותו מבוסס על קשר בין-אישי בעל אופי מיוחד באינטנסיביות שלו. קשר זה מאופיין על ידי מחויבות, אחריות וטיפוח רגשי ומעשי, המחייבים השקעות מרובות, שאינן מוגבלות בזמן ובמקום. הכניסה לתפקיד ההורי נעשית פעמים רבות ללא מוכנות מתאימה, והציפיות מהתפקיד נצבעות על ידי המסרים התרבותיים והתקשורתיים.

מחקר זה עניינו היה בהבדלים בין הורים לזוגות שאינם הורים שאינם בבחינת קירבה ואוטונומיה בקשר.

הבדיקה בוצעה על פי שיטת מחקר כמותית. נעשה שימוש בשאלונים אשר מודדים את המשתנים במחקר.

ממצאי הבדיקה העלו בין היתר כי נשים בזוגיות ללא ילדים בעלות רגשי דחייה וניתוק גבוהים יותר מנשים בזוגיות עם ילדים באופן מובהק. ממצאי המחקר מלמדים כי נשים בזוגיות ללא ילדים חשות אהבה רבה וניתוק במידה פחות לעומת נשים בזוגיות עם ילדים. כמו כן, קיים הבדל מהותי בקרב גברים ונשים בראייתן את הזוגיות, האהבה והאינטימיות ביחסיהם.