השואה ותוצאותיה ממשיכות לרדוף את הניצולים ואת בני הדור השני ולעיתים גם את בני הדור השלישי, כאשר ההשלכות הפסיכולוגיות והנפשיות באים לידי ביטוי בחייהם של בני הדור השני והשלישי בני הדור השני ובני הדור השלישי

סקירת ספרות המתארת את השואה כאירוע טראומה ובעקבות כך מתארת את העברה של הטראומה בין הדורות

ניצולי שואת אירופה כונו "שארית הפליטה", שם שמעיד על תלישות וחוסר שייכות.

אנשים שונים בחרו בדרכים שונות בדרכם לנורמליזציה וההשפעות עליהם היו לחיוב אך גם לשלילה.  הנורמליזציה, גם כללה העברה בין דורית

בני הדור אינם רק מוגדרים על פי תאריכי הלידה שלהם, אלא בעיקר על פי נקודת המבט הסובייקטיבית שלהם, הנקבעת בעקבות אירועים שהתרחשו לאורך מהלך חייהם. הדורות נבדלים זה מזה באירועים הקריטיים ובפרשנות השונה שנתנו להם ולמציאות שבה הם חיים.

ישנן שתי גישות במחקר בנוגע למנגנוני ההזדהות, האחת מציינת שיש תסמינים ספציפיים לבני הדור השני, כלומר השואה ממשיכה להיות נוכחת בחייהם של הניצולים ובני משפחותיהם כחוויה טראומטית שממשיכה, למרות הזמן שעבר מאז התחוללותה, להשפיע על חייהם באופן הרסני  בני ובנות הניצולים, למרות שלא עברו אותה על גופם, ממשיכים לסבול מתוצאותיה של השואה באמצעות תיווכם של הוריהם

בשנים האחרונות החלו החוקרים לבחון גם את בני הדור השלישי, דהיינו את נכדיהם של הניצולים, כדי להוסיף וללמוד על ההשפעות ארוכות הטווח של השואה על משפחות הניצולים. בעוד שחלק ניכר מן העיסוק בשני הדורות הראשונים התמקד בתסמינים פתולוגיים, כגון "תסמונת הניצול" ו"תסמונת פוסט-טראומטית" במדגמים קליניים, הרי שמחקרי הדור השלישי מתרכזים בדרך כלל במשמעות שמייחסים הצעירים הבוגרים הללו לעברם המשפחתי והקיבוצי.