עבודת המחקר התמקדה בהבנת הקשר שבין הצבת גבולות לבין הצפייה של ילדים במסכים (מחשב, טלוויזיה, אייפוד, איפד ואיפון ). בעוד שבמרבית המחקרים המושג הצבת גבולות נחקר בהקשר לחינוך באופן כלל.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין תרבות המסכים לבין הצבת גבולות על ידי הורים לילדים בגיל הגן.

בעבודה זו, בחינת המושג הצבת גבולות נעשתה בעיקר בהקשר לצפייה במסכים, במטרה לבחון את ההשפעה של הצבת גבולות על ידי ההורים על הצפייה במסכים, ולהפך. הילדים כיום נולדים למציאות מאוד תקשורתית הם הופכים בגיל צעיר ביותר למומחים שמתמצאים בטכנולוגיות התקשורת השונות . העולם מוצף במסכים למיניהם והילדים מנהלים את עולמם ומתפקדים בזירות שונות במקביל: הם גולשים בפייסבוק, מדברים באיפון, מתעדכנים באייפוד ועוד…

השפעת השימוש במסכים אלו אינה רעה במהותה , היא פשוט דורשת מן המבוגרים – מורים, הורים וסוגים נוספים של מטפלים – להבינה כדי להתמודד עמה כראוי. לפיכך, נושא המחקר הוא הקשר בין תרבות המסכים לבין הצבת גבולות לילדים בגילאי הגן.

מטרתו של המחקר המוצע כאן הייתה לתרום להבנה של הקשר בין תפיסות הוריות בנושא הצבת גבולות לילדים לבין התנהגות הילדים בכל הנוגע לצפייה ושימוש במסכים.

המשתנה הבלתי תלוי היה הצבת גבולות המתייחס להורים כקובעי גבולות ומציבי סטנדרטים של הילדים.המשתנה התלוי היה הרגלי הצפייה והמשחק של הילדים מול סוגים שונים של מסכים, כגון טלוויזיה, מחשב, פלאפונים אייפונים, וטאבלטים.

ממצאי המחקר העלו כי קיים קשר חיובי בין אי הגבלת הילד בצפייה במסכים לבין צפייה אינטנסיבית במסכים כלומר ככל שמידת הקונפליקטים בין ההורה לילד בשל העדר גבולות הינו רב יותר וכן ככל שההורה אינו מגביל את הילד בצפייה במסכים, מידת הצפייה של הילד במסכים תהיה רב יותר ולהיפך. עוד נמצא כי ילדים להורים מבוגרים יותר ולהורים בעלי מספר ילדים מועט יותר, צופים במידה רבה יותר במסכים.