אוטיזם הנו אי סדר הטרוגני בקרב ילדים המאופיין על ידי פגיעה בפעולת גומלין סוציאלית, בעיות בתקשורת מילולית, אי מילולית ובאי תקשורת, התנהגות מוגבלת ובעיות מנטאליות.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בקשר שבין הצבת מטרות ספורטיביות לרמת המוטיבציה של התלמיד המאובחן ברצף האוטיסטי או עם אוטיזם בתפקוד גבוה בשיעורי החינוך גופני.

מבחינה מוטורית לחלק מן הילדים האוטיסטים אין כל בעיה בהתפתחות מוטורית, אך חלק נמצאים בפיגור התפתחותי במוטוריקה גסה ו/או עדינה.  לחלקם יש "הליכת אצבעות" אופיינית, כמו כן, נפוצים קשיים במיומנויות מוטוריות תפיסתיות

מבחינה קוגניטיבית, הילד האוטיסט יכול להיות בעל כישורים קוגניטיביים תקינים, אך  סיכויים לפגיעה קוגניטיבית בטווח הפיגור גדולים מאוד. גם אם קיימת הבנה ברמה בסיסית, הילד עלול להיכשל בפיתוח חשיבה מופשטת וכישורים חשיבתיים יכולים שלא להתפתח כראוי.

מדובר ב"אוטיזם קל", ולעיתים משתמשים גם בביטוי "קווים אוטיסטיים".  כאמור, לקויות אלה נמצאות על רצף, וייתכנו מיקרים גבוליים. גם אספרגר זה אוטיזם אך בתפקוד גבוה. זאת אומרת שהילד עצמאי ומדבר אך עדיין בולטים בקשיים שלו בתחום החברתי והחברותי.

המוטיבציה הוגדרה כאנרגיה והרצון המוטבע בכל פרט, כאשר  ורמות גבוהות של מוטיבציה באות לידי ביטוי באנרגיה שהושקעו במשימה זו או אחרת.  תיאוריית היעדים גורסת כי המטרה הנתפסת היא גורם מכריע בהצלחת המשימה

תאוריות רבות עוסקות בסוגיית המוטיבציה בקרב האוכלוסייה העוסקת בפעילות גופנית ובספורט, ועל המניעים של ספורטאי עילית להמשיך בשגרת אימוניהם המפרכת ולנסות לשפר יותר ויותר את הישגיהם האישיים והקבוצתיים.

קיימות ראיות ברורות לכך שילדים עם הפרעת ספקטרום האוטיזם מציגים גירעונות בחיקוי, בשל גירעונות בתקשורת החברתית ותפקוד חברתי לקוי. מכאן ניתן להסביר את הפגיעה במוטיבציה החברתית

מטרה מוגדרת כמושא פעולתו של האדם, כל מה שהאדם מנסה להשיג. לפי הספרות המקצועית המטרה היא ויסות קוגניטיבי של התנהגות, האדם מכוון את התנהגותו באמצעות ההכרה לעבר השגת יעדיו. לעיתים האדם פועל להשגת מטרותיו שלא במודע.