כיום אנו נמצאים בתקופה בה אלימות ילדים ובני נוער הקצינה והגיעה לממדים של סכנה חברתית. עלייה דרמטית של מאות אחוזים בתיקים פליליים שנפתחו לילדים ובני נוער, ירידה בגיל הילדים המעורבים במעשים אלימים והקצנה בחומרת העברות המבוצעות ע"י ילדים, הינם שלושה פרמטרים המציבים מראה חברתית קשה.

עבודה זו מטרתה לבדוק האם יש קשר בין הצבת גבולות: אגרסיביות ומרדנות בקרב ילדים לבין הצפייה של ילדים במסכים.

תופעת האלימות במיוחד בולטת בסרטים המצוירים, המציגים אלימות הומוריסטית ודמיונית: הגיבורים מתרסקים, מתנפצים, נדרסים, מורעלים, מתפוצצים. צפייה בתכנים אלימים אכן מגבירה אצל הילדים הצופים התנהגות האלימה מיידית. מחקרים אחרים מצאו כי חשיפה לאלימות משפיעה באופן שלילי על התנהגות.

ממצאים אלו דורשים התייחסות מכיוונם של ההורים ואנשי חינוך, בהיותם אמונים ואחראים על התנהגות הילדים. לפיכך נבחן במסגרת העבודה הנוכחית את משמעות הסמכות ההורית, הצבת הגבולות וההשלכות של הצפייה בטלוויזיה או כל מסך אחר.

עבודת המחקר הנוכחית התמקדה בהבנת הקשר שבין הצבת גבולות: אגרסיביות ומרדנות בקרב ילדים לבין הצפייה של ילדים במדיה לסוגיה.

המחקר האמפירי עונה על שאלת המחקר באמצעות שאלונים אשר הופצו בקרב הורים לילדים צעירים.

עבודה זו סיפקה מידע אודות הקשר בין תרבות המסכים לבין הצבת גבולות לילדים בגיל הגן. ממצאי המחקר הנוכחי וכן הספרות העלו את המסקנות לפיהן קיים קשר חיובי בין מידת הקונפליקטים עם הילד סביב הצבת גבולות לבין צפייה אינטנסיבית במסכים. & קיים קשר חיובי בין אי הגבלת הילד בצפייה במסכים לבין צפייה אינטנסיבית במסכים. & ילדים להורים מבוגרים יותר ולהורים בעלי מספר ילדים מועט יותר, צופים במידה רבה יותר במסכים.