תקופת הגיל הרך היא קריטית מבחינת התפתחות כישורים חברתיים, כאשר התפתחות רגשית מהווה את הבסיס להתפתחות חברתית/ למיומנויות חברתיות תפקיד חשוב בהצלחה בבית הספר ובחיים בכלל. אנשים עם כישורים חברתיים טובים יכולים להצליח בכל מיני סוגים של פעילויות הדורשות אינטראקציה עם אנשים אחרים

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת הקשר הקיים בין דחייה חברתית ותחושת קוהרנטיות.

דחייה חברתית מוגדרת כחוסר אהדה אקטיבי בתוך קבוצת השווים אשר יכולה להיות  מלווה בבידוד מכוון  מפעילויות קבוצת השווים. ישנה התייחסות אל דחייה חברתית כאל רצף של יחסים בינאישיים, הנע מהכללה מלאה- דרגה 1, כאשר בדרגה זו ישנו מאמץ של אחרים לחפש ולכלול את הפרט ועד לדחייה מלאה, דרגה 7 , כאשר אחרים פיזית- דוחים, מחרימים נוטשים ואף מסלקים את הפרט.

"אין אדם אשר אינו חווה דחייה בחייו" , אבל, חלק מאתנו יגיבו לדחייה בקור רוח, ואחרים נפגעים ממנה בצורה קשה, ויגיבו  באופן הפוגע במערכת הקשרים שלהם עם הזולת.

לילדים הדחויים חברתית בד"כ התייחסו בחוסר אהדה  אהבה ע"י ילדים בני גילם. קבוצת השווים וילדי הכיתה אינם  בוחרים בהם כחברים והם מוצאים מהקבוצה. התנהגותו החברתית של הפרט גורמת להיותו דחויי על-ידי  בני גילו,  בגלל הישגים לימודיים שאינם מותאמים או בשל סיבות אחרות, כמו הופעה חיצונית שונה וכדומה.

קיימים לא מעט תלמידים בעלי  לקות למידה, תלמידים אלו: מתקשים להסתגל למסגרות חברתיות, לתפקד  במצבים חברתיים שונים, להתמודד עם תחושת כישלון­ או דחיית סיפוקים.

המושג קוהרנטיות פותח על-ידי antonovsky  (1979,1987). אשר ציין את חשיבות הקשר שבין האדם למציאות ועל יכולתו של הפרט להיות מעורב במה שמתרחש סביבו. הוא הגדיר את תחושת הקוהרנטיות כתחושה המבטאת את תחושת הביטחון שיש לאדם בכך שסביבתו הפנימית והחיצונית כאחת צפויה  ומובנת לו, ואת אמונתו כי ישנה  סבירות גבוה שמרבית בעיותיו יפתרו לרצונו.