אונס מוגדר כפעילות מינית הנכפית על אישה שאינה מוכנה לבצע את אותה פעילות מינית. החברה כיום פחות ופחות מקבלת אונס, קיימת עליה באמפתיה כלפי קורבנות אונס ונכונות מוגברת לצמצם הערות סקסיסטיות במקביל הפרסומות המיוצגות על ידי דוגמניות הופכות מיניות יותר ויותר, עד כדי התערטלות מלאה.

במסגרת העבודה נבחנת דמות האישה בפרסומות וכן תרבת האונס.

הספרות מלמדת כי ייצוגיי המגדר ואופן ייצוגן בפרסומות מייצגים את המציאות החברתית- תרבותית ואת ההבדלים בין המינים. הפרסומת למעשה, מהווה חלק חשוב בשידורי הטלוויזיה ובכל אמצעי התקשורת האחרים. היא מספקת לנו פונקציות הדומות לאלו שמספק המיתוס. כמוהו, הפרסומת מציעה פתרונות למתחים חברתיים, מספקת מודל להזדהות, ומכריזה על קיומו של סדר חברתי זה או אחר. העבודה הנוכחית בוחנת את הקשר בין תרבות האונס לבין ייצוג האישה בפרסומות אופנת נשים של שנות ה-2000.

שיטת הבדיקה בוצעה על ידי ניתוח 3 פרסומות על מנת לבחון כיצד מוצגת האישה והאם היא באמת מעודדת/מגרה את הגבר ומעצימה את התאווה המינית כלפיה עד כדי אלימות מינית או אונס.

ניתוח הפרסומות מחזק תוצאות של מחקרים אחרים, רבים שנערכו בתחום על אופן הצגת האישה בפרסומת, על דימוי האישה המוצגת האישה באופן מיני ובוטה, כאשר אנשי הפרסום נוטים לייצר פרסומות הכוללות פרובוקציה מינית. לאור ממצאי המחקר עלו מספר מסקנות עיקריות: הפרסומת מציגה את הדוגמנית כדמות יחידה בפרסומת ובכך מבליטה את הופעתה החיצונית, מבט האישה בפרסומת הוא לרוב מפתה ומזמין, האישה בפרסומת לרוב חושפת אברים אינטימיים, תאורת הפרסומות מכוונת להארת חלקים אטרקטיביים מגופה של הדוגמנית באופן המעורר אסוציאציה מינית, הפרסומת כוללת תנוחות פרובוקטיביות מפתות ו-רקע הצילום לפרסומת הוא לרוב ניטראלי, נתון המבליט את הופעתה החיצונית של הדוגמנית.

המסקנות העולות מלמדות על המיניות האופפת את הפרסומות בהן מוצגות נשים כאשר הכל נע סביב, מיניות וחיצוניות.