בדומה לכלל האנשים לעבודה ישנה  משמעות רבה בחייו של האדם בעל המוגבלות, העבודה מספקת לאדם עם המוגבלות את הצורך להיות עסוק שייך למקובל חברתית. שני סוגי התעסוקה העיקריים עבור אנשים עם פיגור שכלי הינם תעסוקה מוגנת ותעסוקה נתמכת כאשר התעסוקה המוגנת הינה צורת התעסוקה הנפוצה ביותר.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין תפיסת איכות חיים לבין שילוב במסגרת התעסוקה בקרב אנשים עם פיגור שכלי.

רוב הבוגרים בעלי פיגור שכלי בארץ מועסקים במסגרות של מע"ש (מרכזי עבודה שיקומיים) מוגנים. תעסוקה נתמכת הינה צורת שילוב של אנשים בעלי מוגבלויות במקום עבודה "רגיל". השילוב בעולם התעסוקה של דיירי הדיור הקהילתי עדיין בעייתי

למעלה ממחצית מדיירי הדיור הקהילתי מועסקים בתעסוקה מוגנת, בתעסוקה בלתי משולבת, כרוכה לשכר נמוך. היציאה למסגרת תעסוקה מהווה חשיבות גבוהה, באמצעותה אנשים עם פיגור שכלי מתחככים בקהילה ונפגשים עם אנשים שונים בחברה הסמוכה. כמו כן דיירים המשולבים במסגרת תעסוקה מוגנת, מפיקים תועלת עצומה, עצם היציאה ממסגרת המגורים ומפגש עם אנשים אחרים. לעומת זאת במסגרת התעסוקה אשר נמצאת בתוך המעון מיועדת לדייריו בלבד  ואין כל או חיכוך בקהילה הסמוכה, עבודה הנ"ל כוללת לרוב מיון או אריזת פרטים ושכרם מצומצם.

הבדיקה נערכה בקרב 30 בוגרים, גברים ונשים, עם פיגור שכלי קל עד בינוני, , חלקם גרים בבית המשפחה, חלקם בדירה מוגנת ו/ או בהוסטל,  10 עובדים בתעסוקה מוגנת,  היתר במסגרת עבודה נתמכת, הגילאים נעו בין 20—40.

כלי המחקר כלל שאלון אשר התבסס  על מספר שאלונים אשר עברו שינויים והתאמה למחקרה של סיגל לויטה ברנשטיין בהנחיית פרופ' ריקי סויה: שאלון מאפיינים אישיים ו-שאלון איכות חיים-  QOLQ- Quality of Life Questionnaire  שפותח על-ידי Schlock & Keith (1993), המתורגם על ידי בנדוב ורייטר (1997).