על פי החוק בישראל, שכר המינימום הוא 47.5% מהשכר הממוצע במשק, והוא חל גם על  עובדי שטחים ועובדים זרים. שכר המינימום בישראל הוא 53% מהשכר החציוני (למשרה מלאה), והוא גבוה יחסית למדינות  DCEO בהן הוא נע בין 31 ו- 57 אחוזים מהשכר החציוני

סקירת ספרות זו בוחנת את הקשר בין תנאי העסקת עובדים על פי חוק שכר מינימום לבין הפרת הזכות לקיום מינימאלי.

חוק שכר מינימום הוא אחד מן החוקים הכלכליים החשובים ביותר, על אף שמקובל לחשוב עליו כחוק חברתי בלבד, זאת ועוד על פי  בחינה השוואתית שנערכה בישראל עם המקובל בעולם המערבי, נמצא כי שכר המינימום, כאחוז מן התוצר לנפש בישראל, הוא מן הגבוהים בעולם המערבי.

מהי הזכות לקיום מינימאלי? "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותו ולרווחתו, שלו ושל בני ביתו. לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי-כשר לעבודה, התאלמנות , זקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו

מדינת ישראל אשר הגדירה עצמה הלכה למעשה החל משנות הקמתה כמדינת רווחה אשר מחויבת לדאוג לכל אזרחיה להכנסה וקיום מינימאלי מחויבת מבחינה חוקית, על פי חוקיה שלה לדאוג להכנסה לכל אזרחיה, ולאפשר להם את היכולת להתקיים בכבוד גם אם אין בכוחם לאפשר זאת לעצמם.

חוק היסוד חופש העיסוק 1994 קובע כי לכל אדם יש את הזכות לעבוד בכל סוג של משלח יד, כל עוד הוא לא מתנגש עם חוקים אחרים. חוק זה הוא בסיסי ויסודי ולא ניתן לשנות אותו אלא ברוב מיוחד כפי שנקבע על ידי המחוקק. אנו עדים כי חוק זה הוא אבן היסוד להבטחת הזכות להכנסה מינימאלית שכן הוא מבטיח שכל אדם יכול לעבוד בעבודה חוקית, ועל ידי כך לכל אדם יש את ההזדמנות להשתכר משכורת מינימאלית.