עוני הוא תופעה אוניברסאלית ומורכבת. חברות מערביות ומודרניות בעיקר מנסות למצוא את הדרך היעילה להתגבר על תופעה זו אך עדיין לא נמצאה השיטה המתאימה ביותר, המנוטרלת מאינטרסים אישיים, כלכלים ופוליטיים. עקב מורכבותו גם עדיין לא נמצאה לעוני הגדרה חד-משמעית.

העבודה הנוכחית ענינה בתופעת העוני בישראל, כאשר שאלת המחקר בוחנת את הקשר בין תגמול מקצבת זקנה לבין קיום אורח חיים מתחת לקו העוני.

בין הניסיונות הרבים להגדיר את המושג עוני נמצאה חפיפה בינו למושג מצוקה. למצוקה "בני אדם יהיו נתונים במצוקה אם יחסרו להם סוגי המזון, הביגוד, הדיור, הציוד הביתי, החימום, החינוך, העבודה והתנאים החברתיים המקובלים" . מהגדרה זו ניתן להבין כי אדם עני יהיה במצוקה עקב מחסורים כלכליים והמחסורים הנובעים מכך.הגדרה מפורטת יותר גורסת כי עוני מתייחס לפרטים הסובלים מרעב, חוסר קורת גג, בערות, בריאות לקויה, הכנסה נמוכה, מחסור בכסף, העדר הזדמנויות, הדרה חברתית ועוד .

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין תגמול מקצבת זקנה לבין הימצאות מתחת לקו העוני .

הבדיקה נערכה באמצעות סקירה היסטורית של העוני במדינת ישראל , החל מראשיתה ועד לימנו אנו, כאשר מוצגות הגישות לעוני, ההתייחסות לעוני ושיעור העוני . בנוסף, נערך דיון ביחס לקשישים ועוני. כמו כן, נערך ניתוח אמפירי אשר בחן את הקשר בין תגמול מקצבת זקנה לבין הימצאות מתחת לקו העוני.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי
הסיבות העיקריות להתרחבות העוני ואי-השוויון בישראל, נעוצות הן בגורמים מבניים של המשק – ובמרכזן שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה (יחסית למדינות אחרות במערב) ורמת אבטלה בינונית – והן בגורמים כמו היעדר רמת השכלה מספקת וכישורים מקצועיים – עובדה שיש בה כדי למנוע מן השכבות החלשות מלהשתלב בסקטורים מובילי הצמיחה. בנוסף, היקף העוני באוכלוסייה גדל בעקבות הקיצוץ המסיבי בקצבאות וממדיניות כלכלית ניאו-ליברלית.