נושא הפרויקט עוסק בקשר בין התגמולים הניתנים לעובדים במקום עבודתם לבין שביעות רצונם בעבודה

בעבודת סמינריון זו נחקר קשר זה ע"י מקורות שונים.

רמת שביעות הרצון מהשכר מוסברת על ידי תיאורית ההוגנות, אשר לפיה, כל פרט שואף לצמצם את ההשקעה ולהגדיל את הגמול, כאשר מערכת יחסים הוגנת בין בני אדם היא מערכת מאוזנת שמתקיים בה התנאי הזה: הפרש בין גמולים להשקעות הוא הרווח וכאשר שיעורי הרווח של שני השותפים שווים, היחסים ביניהם הוגנים ומשביעי רצון. אבל במידה והאיזון מתערער ונוצר פער, מתעוררת תחושה של יחסים לא הוגנים, יחסי מנצל ומנוצל.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם קיים קשר בין מידת תפיסת הוגנות התגמול של עובדים לבין שביעות הרצון בעבודה. הבדיקה נערכה בקרב 58 עובדים. כלי המחקר כלל שאלון אשר בחן את המשתנים שביעות רצון והוגנות התגמול.

כלי המחקר – שאלון נחלק לשני חלקים:
חלק א – שביעות רצון והוגנות התגמול וחלק ב – פרטים דמוגרפיים
בחינת מדדי המרכז והפיזור של משתני המחקר העלתה כי ממוצע שביעות רצון נמצא גבוה, כאשר למידת שביעות הרצון מהתפקיד ומהעמיתים והממונים חושבו הממוצעים הגבוהים והדומיננטיים. לתפיסת הוגנות התגמול חושבה מידת הוגנות גבוהה.

השערת המחקר לפיה יימצא קשר חיובי בין מידת תפיסת הוגנות התגמול של עובדים לבין שביעות הרצון בעבודה אוששה ועל כן ניתן להסיק כי כאשר עובד סבור כי התגמול שהוא מקבל הוגן, כך שביעות רצונו תעלה ולהפך.