על פי מחקרים, שביעות רצון מהעבודה יכולה לשמש ככלי טוב לחיזוי כוונות או החלטות של עובדים לעזוב את העבודה. יכולתו של העובד לשלוט ברגשותיו תורמת חיובית לרמת שביעות רצונו ובהתאם, שלילית לרמת כוונות העזיבה. הנחת החוקרים הייתה כי יכולת שליטה ברגשות הנה חיונית במיוחד לעובדים נותני שירות, הנאלצים להתמודד מול לקוחות, אחראים ועמיתים על בסיס יום-יומי.

עבודת סמינריון זו בוחנת את הקשר בין שיתוף העובדים בקבלת החלטות לבין שביעות רצון וכוונות עזיבה.

השתתפות העובד בהחלטות בארגון מהווה אתגר ניהולי שכן מחקרים רבים גורסים כי קיים קשר חיובי בין השתתפות העובד בהחלטות לבין גישות חיוביות ושביעות רצון במסגרת העבודה.

ההנחה היא שגישות חיוביות בקרב העובדים, כמו סיפוק עבודה, הן פונקציה של היכולת של העובד להשיג תוצאות רצויות עבורו ומכאן שלהשתתפות של העובד  בקבלת ההחלטות צוות משמעותית ומשפיעות על הגישות כלפי העבודה.

עובדים אשר בכוחם להשפיע על החלטות ארגוניות, עובדים המעורבים בהחלטות ארגוניות הכוללת  יצירת אלטרנטיבות, תכנון תהליכים והערכת  תוצאות בעלי סיפוק ושביעות רצון במסגרת העבודה.

השאלה המחקרית נבחנה בקרב 50 נחקרים. לצורך ניתוח שאלת המחקר נבחר כלי מחקר (השאלון) אשר כלל 2 חלקים אשר בחנו את משתני המחקר הנדונים. השאלון נבנה על בסיס מחקרם של בייט-מרום, ר. (1986), (2007) Hurly & Estelami, (2003) Houkes et al, (2004) Van Breukelen et al.

במסגרת המחקר הנוכחי נבדקו 3 השערות מחקר כדלהלן:

• 1. קיים קשר חיובי בין שיתוף העובדים בתהליך קבלת ההחלטות לבין שביעות רצונם.
• 2. קיים קשר שלילי בין שביעות רצון העובדים לבין כוונות עזיבתם.
• 3. קיים קשר שלילי בין שיתוף העובדים בתהליך קבלת ההחלטות לבין כוונות עזיבתם.