עבודה ספרותית זו עניינה בקשר בין עמדת מורים כלפי שילוב מהגרים בכיתה, תחושת השליחות, חופש הפעולה ורמת ההכשרה לבין תפקודם בכיתה כלפי המגרים.
מהגרים מגיעים למדינות שונות ברחבי העולם מתוך מצוקה קיומית, כלכלית, פוליטית וכדומה. בהגיעם למדינת היעד, עליהם להתמודד עם המולדת החדשה, לאמץ התנהגות וערכים, להתמודד עם הניכור מצד אזרחי המדינה הוותיקים, ניכור מצד מוסדות ציבוריים כגון: בתי ספר שירותים חברתיים ועוד. בנוסף, עליהם להתמודד עם ההבדלים התרבותיים וכן עם קשיי השפה. משפחות מהגרים לרוב מתגוררות שכונות עוני בעלות הכנסה נמוכה והזדמנויות כלכליות מעטות.
האוכלוסייה הפגיעה יותר הם בני הנוער. בני נוער אלה מתגוררים באזורים מקופחים, נחשפים לאלימות, מתויגים בבית הספר על פי מעמדם הכלכלי והתרבותי ולכן חשים ניכור רב. אל מאפיינים אלו מתלווה מערכת היחסים המשפחתית , כאשר ילדים מושפעים מהסמכות ההורית, לכידות משפחתית, מהחשיפה לאלימות בתקשורת, בשכונות ובבתים. לאור האמור לעיל, ילדי מהגרים, הן אחת האוכלוסיות בעלות הסיכון הגדול ביותר לנשירה מבתי ספר. בני נוער, ככלל מתמודדים עם מכשולים שונים במסגרת בית הספר, אך לילדי העולים מכשולים נוספים, כגון התמודדות משפחותיהם עם קשיים כלכליים קשים.