אוהדי הספורט המושבעים הם חלק משמעותי מתרבות הכדורגל העכשווית. מיליוני אנשים ברחבי העולם צופים כדרך קבע באירועי הספורט השונים, אם בצפייה ישירה או דרך המדיה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין סגנון הצפייה בספורט (בבית/במגרש) לבין מידת אהדת ספורט באופן כללי וקבוצת כדורגל ובין תפיסת השייכות לקבוצת האוהדים של הקבוצה.

בניגוד למניעים העסקיים המאפיינים את בעלי הקבוצות, מערכת היחסים בין האוהד לקבוצה מבוססת על רגשות עמוקים. האהדה מתקיימת ומתחזקת עם השנים משילוב תמות מרכזיות: אהבה ונאמנות, היווצרות קהילה ובניית זהות עצמית הצומחת מתוך ההזדהות עם הקבוצה.

בשנים הראשונות לקשר עם הקבוצה, הזדהות האוהד תשתרש ותתבסס באמצעות הערצת דמויות השחקנים והגאווה על הישגי הקבוצה בהווה ובעבר. ההתייחסות לקבוצה תהיה מתוך קשר קרוב. ביטוי כגון " הקבוצה שלי " מבהיר את איכות הקשר בין האוהד הצעיר לקבוצה. חלק בלתי נפרד מאהדה לקבוצה הוא ברכישת ידע רב אודותיה. שמות השחקנים, דמויות שחקני עבר מיתולוגיים ושנות ההצלחה של הקבוצה. לדידו של האוהד, ככל שהוא מרבה לדעת אודותיה כך הוא חש מסור לה ונאמן יותר.

המחקר בחן את הקשר בין סגנון הצפייה בספורט ( בבית/במגרש) לבין מידת אהדת ספורט באופן כללי וקבוצת כדורגל ובין תפיסת השייכות לקבוצת האוהדים של הקבוצה.

כלי המחקר היה שאלון אשר כלל שלושה חלקים: חלק א: שאלון סוציו-דמוגרפי ובו שאלות: גיל ומגדר, חלק ב- עמדות כלפי אהדה לספורט וקבוצת כדורגל ו-חלק ג- עמדות כלפי תפיסת השייכות לקבוצת אוהדי כדורגל.

המסקנה העולה מהמחקר הנוכחי היא כי מידת תפיסת השייכות לאוהדי הקבוצה בקרב אוהדים המבקרים במגרשים היה גבוהה יותר בהשוואה לצופים בבית.