"אמון" מוגדר גם כציפייה הדדית בין שני צדדים לפחות שהיחסים היומיומיים ביניהם יהיו כנים, ניתנים לניבוי, יתנהלו תוך שיתוף פעולה, ויהיו מושתתים על ערכים משותפים . חוסר אמון הוא פגיעה בציפייתו של אדם שדבריו ואמירותיו של אחר הם מהימנים, ושניתן לסמוך עליהם.

השאלה הנשאלת האם קיים אימון או חוסר אימון כלפי אמצעי התקשורת בישראל ?

ידוע כי אמצעי התקשורת בישראל, בדומה לאמצעי התקשורת בעולם המערבי כולו, עומדים  בקביעות תחת ביקורת הנמתחת על תפקודם. ביקורת על תפקודם מובאת לידיעת הציבור הן על ידי חוקרי תקשורת, והן על ידי אמצעי התקשורת עצמם.

עקב הביקורת הנשמעת, קהל צרכני התקשורת ער לפער שבין התפקוד הרצוי, האידיאלי, של התקשורת לבין תפקודה בפועל.

ההשלכה של אותן ביקורות היא ציניות הולכת וגוברת מצד הציבור ביחס לתקשורת ולאמינות התכנים שהיא מעבירה, ציניות שהופכת לעוינות בסיסית כלפי אמצעי התקשורת ונציגיה ולירידה במידת האמון בהם. סקרים ומחקרים שנערכו בישראל.

השאלה המחקרית נבדקה בקרב 60 נחקרים אשר התפלגו ל 2 קבוצות מחקר באופן שווה . 35 גברים ו- 25 נשים. גילם הממוצע של כלל הנחקרים עמד על 32.18 שנים.

כלי המחקר, הוא השאלון בחן את מידת האימון שהוא מעורר בקורא, לפיכך הוצגו בפני קבוצות נחקרים שתי כתבות (הארץ וידיעות), הסוקרות אירוע בטחוני זהה ולאחר מכן נשאלו שאלות אודות מידת האימון שהן מעוררות.

השערה המחקר שנבחנה הייתה כי יימצא הבדל בתפיסת אמינות פרטי הידיעה בין שני סוגי הידיעות.

ממצאי המחקר הנוכחי אוששו את ההשערה לפיה מידת האימון שעיתון הארץ מעורר הנה גבוהה יותר לעומת עיתון ידיעות. עיתון הארץ נמצא מדויק , מאוזן ואמין יותר על פי עמדת הנחקרים.