סוציולוגים רבים, מצביעים במחקריהם על קשר ישיר בין חינוך לריבוד חברתי, כאשר מעמדו הכלכלי-חברתי של האדם קשור לאיכות החינוך שיקבל ואיכות החינוך אשר קיבל היא זו אשר לבסוף תקנה לו את מעמדו בסולם החברתי-כלכלי.

סקירת ספרות זו בוחנת את הקשר בין מצב חברתי-כלכלי של הורים לבין השכלת ילדים.

על פי אסכולת הריבוד, התפשטות ההשכלה הגבוהה הובילה לתחרות בין המוסדות השונים המספקים רמות שונות של השכלה. כלומר רמת ההשכלה הניתנת באוניברסיטאות לעומת רמת ההשכלה הניתנת במכללות. חלוקה זו משקפת את הסדר הקיים ומשמשת כאספקלריה מעמדית בה הפערים בין מרכז ופריפריה נותרו בעינן.

המונח "פער חברתי" עניינו אי-שוויון בין בני-אדם בממדים רבים ומגוונים, ובהם תכונות וכשרים ביולוגיים לצד מאפיינים בעלי אופי כלכלי, חברתי ותרבותי כגון: רמת הכנסה, ערך נכסים, רמת השכלה במדד של שנות לימוד, וגם עמדות, אמונות, מודעות לקיומם של שירותים כגון בריאות, חינוך וביטחון ותפיסת זמינותם, כמו גם רווחה תרבותית, שאיפות בתחום התעסוקה והרווחה הכלכלית, מידת הביטחון ביכולת האישית ועוד.

מצב סוציו-אקונומי נמוך מוביל לחוסר יכולת של ההורים לספק חינוך לילדיהם והילדים עצמם אינם חיים באווירה המעודדת אותם ללמוד. ואכן אי השוויון בין משפחות עם ילדים בארה"ב גדל בין השנים 1970 ו-1980 והמשיך לגדול גם בשנות ה-90

שני מחוזות השוליים מבחינה גיאוגרפית במדינת ישראל הם מחוז צפון ומחוז דרום. מחוזות אלו הם מחוזות שוליים מבחינה גיאוגרפית, חברתית וכלכלית. אחד האינדיקטורים לכך הוא שיעור האבטלה הגבוהה במחוזות אלו.