עבודת סמינריון זו עוסקת עוסקת ב RISC, חשיבה אינטואיטיבית ורציונאלית וטקטיקות שכנוע בחברה ההודית ובחברה הישראלית.

במחקרנו אנו בוחנים, חשיבה אינטואיטיבית-רציונאלית וטקטיקות שכנוע בקרב הודים וישראלים. המושג RISC מבוסס על המימד הדו מבני בתפיסת העצמי של Markus and Kitiama. המחקר יוצא מתוך הנחה שישנם הבדלים בין תרבותיים ביחס למונחים אלה ומנסה לאפיין את שתי התרבויות השונות בתכונות אלו ולמצוא את ההבדלים ביניהן ולבחון כיצד הם באים לידי ביטוי בקשרים שבין המשתנים השונים.
התרבות ההודית נחשבת לתרבות קולקטיביסטית ואילו התרבות הישראלית לתרבות אינדיווידואליסטית, לכן ניתן לומר שהמחקר שואף למצוא הבדלים במשתנים אלו בין שני סוגי התרבויות. במחקרנו השתתפו 99 נבדקים ונבדקות ,49 הודים ו 50 ישראלים. הנבדקים התבקשו לענות על ארבעה שאלונים שנוסחו הן בשפה העברית והן בשפה האנגלית: שאלון דמוגרפי, שאלון הבודק את רמת ה RISC, שאלון הבודק סגנון חשיבה אינטואיטיבי ורציונאלי ושאלון טקטיקות שכנוע שקדם לו תיאור מקרה מעולם התעסוקה.
במסגרת המחקר נמצא שימוש גובר של הודים בטקטיקת שכנוע מסוג קואליציה ושל ישראלים בטקטיקת שכנוע מסוג אסרטיביות. כמו כן נמצא כי מעבר לתרבויות, אנשים בעלי RISC גבוה יתאפיינו בחשיבה אינטואיטיבית יותר, ומשתמשים בטקטיקות שכנוע של חנופה וקואליציה יותר מבעלי הRISC הנמוך.
לעומת זאת לא נמצא הבדל במידת ה RISC בין הודים לישראלים, וכן לא במידת החשיבה הרציונאלית/או האינטואיטיבית. כמו כן לא נמצאו הבדלים בטקטיקות השכנוע בהן משתמשים בעלי חשיבה אינטואיטיבית גבוהה/ נמוכה ובעלי חשיבה אינטואיטיבית גבוהה/ נמוכה.
במחקר נמצאה אינטראקציה אורדינאלית ואפקט עיקרי לתרבות כך שדווקא ישראלי בין אם הוא בעל RISC גבוה או נמוך ישתמש יותר בטקטיקות חנופה וקואליציות לעומת ההודי
המחקר דן בממצאים המרכזיים באשר להבדלים בין התרבות ההודית לישראלית בסגנון החשיבה, טקטיקות השכנוע ומידת הRISC שרק במקצתן נמצאו הבדלים מובהקים בעוד שרוב ההבדלים נמצאו לאו דווקא בין התרבויות אלא בתכונות שמעבר לתרבות. כמו כן המחקר דן בסתירות עם מקורות עליהם התבסס מחקר זה, מצביע על מגבלות מתודולוגיות ומציע מספר כיווני המשך לשימוש בתוצאות המחקר.