התהליך של מעורבות פיסית עם החומרים, דרך העשייה, דרך סובלימציה של הרגשות לתוך הדמויות משפיעה על רגשות הילד והתנהגותו. במסגרת הטיפול ילדים ומתבגרים מתקשרים בשפה סמלית, מציגים את מחשבות ורגשות מוסתרים, פחדים מההורים שלהם, מורים, ומשגיחים אחרים. הטיפול מסלק את המכשולים הרגשיים אשר מונעים מהילד לגלות את הפוטנציאל המלא של.

העבודה הנוכחית עוסקת בקשר בין מידת הוויסות החושי המדווח ע"י הגננת לבין הימנעות הילד מפעילות בחומרי יצירה.

הפעילות בחומרי יצירה תורמת להתפתחות רב צדדית של הילד בתחומים שונים:
התפתחות חושית – התנסות ופעילות בחומרי יצירה מפתחת ומשכללת את התיאום בין תנועות הידיים לעיניים, את יכולת ההפרדה בין שתי כפות הידיים, את ההתמצאות בשטח של דף הנייר ואת שווי המשקל, מיקוד ואסתטיקה.

התפתחות רגשית – הפעילות בחומרי יצירה מהווה עבור הילד אמצעי ביטוי לחוויה ולהרגשה שלו. כל תוצר של הילד מתקבל ברצון, דבר הגורם לתחושת אמון ביכולתו ומחזקת את הדימוי העצמי.

התפתחות שכלית –התנסות בחומרי יצירה עם תיווך המחנך תורמת לתהליך בניית מושגי היסוד, במהלך העבודה הילד משכלל את יכולת הביטוי היצירתי שלו, מעשירה את אוצר המילים. ומסייעת לפתח תהליכי חשיבה.

התפתחות חברתית – הפעילויות הן בדרך כלל אישיות הנערכות סביב שולחן עם קבוצת ילדים, במהלך הפעילות הילדים משוחחים ולעיתים משתפים פעולה. במהלך העבודה מתבצע חיקוי חבריהם לשולחן דבר הגורם ללמוד, להתקדם ולשכלל את יכולתם.

מטרת מחקר זה לבחון את הקשר בין מידת הוויסות החושי המדווח ע"י הגננת לבין מידת ההימנעות הילד מפעילות בחומרי יצירה.

שיטת המחקר בה נעשה שימוש היה שיטה כמותית וכלי המחקר היה שאלון ובו שאלות בנושא וויסות חושי ושאלות המתייחסות לפעילות יצירה.

הממצא העיקרי אשר עלה הוא כי קיים קשר בין מידת הוויסות החושי המדווח ע"י הגננת לבין הימנעות הילד מפעילות בחומרי יצירה. מכאן שמסקנה המחקר העלתה כי ככל שמידת הוויסות החושי של הילד המדווח על ידי הגננת יהיה נמוך יותר , כך תגבר הימנעותו מפעילות ביצירה וחומרים.