אחת הסיבות העיקריות למחקר זה היא עובדת קיומה של קורלאציה גבוהה בין משתנה "מחויבות ארגונית" לבין משתנה "כוונות עזיבה" של עובד את הארגון ועזיבה בפועל, להן נודעת השפעה חשובה על התנהגות העובד.

המחקר הנוכחי בוחן את הקשר בין חוללות עצמית, מחויבות ארגונית וכוונות עזיבה.

המשתנה מחויבות ארגונית הוא המשתנה המרכזי בהשפעתו על כוונת העזיבה של העובד את הארגון. המחויבות הארגונית בקרב  בעלי המקצוע בארגון הייתה גבוהה וכוונות העזיבה היו נמוכות. עוד נמצא כי ככל שרמת הלחץ על איש המקצוע גברה כך ירדה המחויבות שלו כלפי הארגון ורמת כוונת העזיבה גברה. במחקר זה נמצא קשר ישיר בין רמת המחויבות של העובד לארגון,  לרמת כוונות העזיבה של העובד.

חוללות עצמית גבוה מובילה להקטנה בכוונות עזיבה וכן נקשרת גם למחויבות ארגונית גבוהה.

עבודת המחקר הנוכחית ניסתה לעמוד על הגורמים המובילים לעזיבת עובדים. השאלה המחקרית נבחנה בקרב 60 עובדים, גברים בעיקר.

לאור הרציונל נגזרו שלוש השערות מחקר אשר נבדקו באמצעות שאלון אשר כלל 4 חלקים:

• חלק ראשון-שאלון חוללות עצמית (Wongsri, Archer, 2002).
• חלק שני–שאלון מחויבות (Meyer & Allen, 1991).
• חלק שלישי-שאלון כוונות עזיבה (Orgeilly,Chatman,Caldwell, 1991)
• חלק רביעי-שאלות דמוגרפיות.

במסגרת המחקר, כאמור נבדקו שלוש השערות כדלהלן:

• 1. יימצא קשר חיובי בין חוללות עצמית לבין מחויבות ארגונית.
• 2. יימצא קשר שלילי בין מחויבות ארגונית לבין כוונות עזיבה.
• 3. יימצא קשר שלילי בין חוללות עצמית לבין כוונות עזיבה.

ממצאי המחקר מלמדים על קשר חיובי בין חוללות עצמית לבין מחויבות ארגונית, קשר שלילי בין מחויבות ארגונית לבין כוונות עזיבה ועל קשר שלילי בין חוללות עצמית לבין כוונות עזיבה.