אדוארד אלטמן היה החוקר הראשון אשר נקט בגישה רב משתנים לניבוי פשיטת רגל. מאמר פורץ הדרך שלו "יחסים פיננסיים, ניתוח המבחין וחיזוי פשיטת רגל של חברות" פורסמה ב-Journal of Finance בספטמבר 1968.

סקירת ספרות הבוחנת את הקשר בין מדד אלטמן ודירוג אג"ח לתשואת אג"ח

מדד אלטמן פותח בשנת 1968 באמצעות מדגם קטן של חברות מ – 1950 ו -1960, ונשאר כלי נפוץ להערכת בריאות פיננסית של החברות.

אלטמן חישב תחילה 22 יחסים פיננסיים במודל שלו, ובחר מתוכם 5 יחסים פיננסים אשר הציגו תחזית מהימנה של פשיטת רגל. חמשת היחסים הם: הון (1) עובד / סך הנכסים, (2) רווחים / סך הנכסים, (3) רווח לפני ריבית ומיסים / סך הנכסים, (4) שווי השוק להון / ערך החוב הכולל, ו – (5) מכירות / סך הנכסים.

על דירוג חברות נכתבת ספרות זה עשרות שנים, כאשר הזרם העוסק בדירוג חברות החל  עוד בשנות השישים של המאה הקודמת.  הספרות זו בחנה אינדיקאטורים ויחסים פיננסיים שונים מתוך הדוחות הכספיים של חברות כדי לנסות ולנבא כישלון עסקי ובמהלך השנים התפתחו גם מודלים שונים לדירוג אשראי.

דירוג חברות הינו ציון שנעשה לפי סולם הדירוג המעריך את יכולתן לפרוע אגרות חוב. החישוב נעשה לפי היסטוריה כלכלית, סיכון פיננסי, איתנות ונזילות. חברות מדורגות מ A-D, כאשר הגבוה ביותר הוא AAA  והנמוך ביותר הוא D.

אגרות חוב מנבאות שיעור תשואת מניות וכי קיים קשר חיובי בין אגרות חוב לבין תשואת מניות.

ההסבר התיאורטי לכך הוא, שערכי המניות מבוססים על הרווחים של החברה, ומחזור העסק הוא הקובע העיקרי של הרווחים הללו. כלומר תשואת מניות גבוהה מלמדת על חברה רווחית וחזקה יותר מבחינה כלכלית.