חוק הפרישה נועד לרסן את מגמת הפרישה המוקדמת אשר אפיינה את ישראל ומדינות נוספות בעולם המערבי המתמודדות על עובדים הפורשים משוק העובדה בטרם עת והפוכים לנטל כלכלי לא מבוטל.

מטרת העבודה הנוכחית הנה לבחון את תופעת הפרישה המוקדמת על היבטיה השונים תוך התייחסות לקשר בין המאפיינים הדמוגראפיים של העובדים לבין ההחלטה על פרישה מוקדמת בקרב עובדי המגזר הציבורי והפרטי ?

פרישה מוקדמת הנה פרישה המתאפשרת כאשר הארגון ממשיך במתן קצבה מוקטנת מהשכר למשך מספר שנים מוגדרת (5-10 שנים) וזה מהווה תמריץ לפרישה. הפרישה המוקדמת מאפיינת עובדים הנמצאים בשיא פריחתם ואף לעתים הם אלו הפונים לקריירה שנייה

בעשורים האחרונים שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה צנחו במהירות בעולם המערבי.  הגורמים לצניחה זו הם בין השאר הגידול בהכנסות בשילוב עם גמישות הכנסה לא-טריוויאלית של דרישה לשעות פנאי; שינויים טכנולוגיים; והגידול המהיר של תכניות ביטוח לאומי.

העבודה הנוכחית התייחסה למספר משתנים דמוגרפיים בהקשר זה: מגדר, שכר, מעמד בעבודה והשכלה.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי הבדיקה העלו כי על פי מחקרים ונתונים סטטיסטים קיים קשר בין מאפיינים דמוגרפיים לבין החלטה על פרישה מוקדמת באופן הבא:

• 1. קיים קשר בין מגדר לבין ההחלטה על פרישה מוקדמת.
• 2. קיים קשר שלילי בין שכר לבין ההחלטה על פרישה מוקדמת.
• 3. קיים קשר שלילי בין שכר לבין ההחלטה על פרישה מוקדמת.
• 4.קיים קשר בין מעמד בעבודה לבין ההחלטה על פרישה מוקדמת.

מסקנות אלו מלמדות על ההשלכות הצפויות על מגזר העובדים בישראל, כלומר מי הם העובדים שיפרשו מוקדם משוק העבודה ומי אלה אשר ימצו את שנות עבודתם עד לגיל הפרישה המלא.

נתון מעניין נוסף, הינו העובדה כי גברים פורשים מוקדם יותר לעומת נשים. ככל הנראה הגברים חשים ביטחון רב יותר בשוק העבודה, שכן אולי הם סבורים כי יוכלו  להשתלב בעבודה אחרת או לנהל קריירה שנייה.