הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים וילדים. חרדה פוגעת במגוון רב של אוכלוסיות, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות, זו אולי הבעיה הנפשית הנפוצה יותר בקרב אוכלוסייה בריאה ומתפקדת. מובן שאנשים הסובלים מבעיות נפשיות נוספות עלולים לפתח גם הפרעות חרדה במקביל.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הקשר בין דפוסי התקשרות תסמיני חרדה חברתית וטמפרמנט רגשי.

הפרעות חרדה ורמות גבוהות של תסמיני חרדה קשורות להימנעות מפעילויות המתאימות מבחינה התפתחותית וקשיים חברתיים, לכן, חשוב לזהות גורמים אטיולוגיים המסבירים את התפתחות החרדה. הספרות כבר זיהתה כי קשר הורה-ילד מהווה גורם סיכון אפשרי לפיתוח סימפטומים של חרדה. יחסי התקשרות מבוססים על איכות הטיפול שהילד מקבל, כמו האם ילדים תופסים את ההורה שלהם כרגיש וזמין.

על פי הספרות המחקרית, סגנון התקשרות בטוח מקושר לירידה משמעותית יותר ברמות חרדה שנובעות מחשיפה למקור לחץ. יותר חשוב הוא השילוב בין תמיכה חברתית נתפסת וסגנון התקשרות בטוח אשר מביאים לרמות הנמוכות ביותר של חרדה לאחר לחץ (אפקט האינטראקציה). כמו כן, חרדה לרוב נקשרת לסגנון התקשרות לא בטוח.

בדיקת יחסי הגומלין בין סגנון תקשורת לא בטוח לבין מוחצנות ומופנמות העלתה כי סגנון תקשורת לא בטוח מוביל לעיתים למופנמות ולכך סימפטומים שליליים (למשל, חרדה ודיכאון) וכן לעיתים תסמינים של מוחצנות (למשל תוקפנות).

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הקשר בין דפוסי התקשרות תסמיני חרדה חברתית וטמפרמנט רגשי.

כלי המחקר כלל שאלון פרטים סוציו דמוגרפיים, טמפרמנט רגשי, פוביה/חרדה חברתית ו סגנונות התקשרות.

המסקנות העולות מהמחקר הנוכחי הן שנמצא קשר שלילי בין סגנון התקשרות בטוח לבין מידת הפוביה החברתית , נמצא קשר חיובי בין סגנונות ההתקשרות נמנע וחרד לבין מידת הפוביה החברתית ודפוסי התקשרות מנבאים באופן מובהק פוביה חברתית.