בשנת 1988 בוטל האיסור הפלילי האוסר על משכב זכר בישראל ויש הגורסים כי המאבק הפוליטי על הזכויות של קהילת ההומוסקסואליים והלסביות נכנס לשלב חדש ומשמעותי רק בשנת 1988.

מחקר זה עניינו בשאלה האם קיים הקשר בין חשיפת הקהילה ההומוסקסואלית בזירה התקשורתית- תרבותית במהלך שנות ה-80 לבין ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בשנת 1988.

שאלת מעמד זכויות הפרט של הומוסקסואלים בישראל מציבה בפני המתבונן יריעה רחבה בה משמשים בערבוביה ידיעה ודעה, רגש ושכל, עובדות ודעות קדומות, אמונות והשקפות עולם, אידיאלים ומציאות פוליטית אך כל אחד הבוחן את התפתחות זכויות המשפטיות של הקהילה ההומו- לסבית מאז 1988, עומד נפעם לאור השינויים המפליגים, לאור העובדה כי סעיף 252 (2) לחוק הפלילי משנת 1936 קבע כ "השוכב עם אדם שלא כדרך הטבע, או זכר המרשה לשכב עימו (או עימה) שלא כדרך הטבע יאשם בפשע ויהא צפוי לעשר שנות מאסר". במקביל הקולנוע והטלוויזיה נהגו לאורך השנים להציג את הקהילה הגאה על סממניה השליליים.

ביטול האיסור על משכב זכר סימן עידן חדש אך הדרגתי בהבטחת זכויות הקהילה ההומו-לסבית בישראל ואכן שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים הציגו שינויים ניכרים במעמדה של הקהילה ההומו-לסבית בישראל. מקהילה שנמצאת עמוק בארון, הפכה זו לקבוצה בעלת נראות גדולה למדי.

השערת המחקר הנוכחי תטען כי המשפט מהווה שיקוף של החברה והתרבות, כלומר קיים הקשר בין חשיפת הקהילה ההומוסקסואלית בזירה התקשורתית- תרבותית במהלך שנות ה-80 לבין ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בשנת 1988.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מבחינה תרבותית לאורך השנים, התקשורת והתרבות בדמותה של הטלוויזיה הציגו את ההומוסקסואל כאחר, כחריג ואף לעיתים כשלילי. תכונות ההומוסקסואל הובלטו בסדרות טלוויזיה, הוא נקשר להתפרצותה של מחלת האיידס, לנשיות, לחוסר גבריות, באופן מנוגד ליהודי החדש, הגברי והלוחם. ההומוסקסואל בהיותו חריג בנוף הישראלי, התקשורתי והתרבותי, סבל מאפליה מתמשכת בכל התחומים כמו עבודה, צבא ועוד. גם כיום לסביות והומואים מוצגים אומנם כחלקים בלתי נפרדים מהחברה הבריאה, אם כי מוצגים לעיתים באופן סטראוטיפי.