בשנת 1988 בוטל האיסור הפלילי האוסר על משכב זכר בישראל ויש הגורסים כי המאבק הפוליטי על הזכויות של קהילת ההומוסקסואליים והלסביות נכנס לשלב חדש ומשמעותי רק בשנת 1988.

מחקר זה עניינו בשאלה האם קיים הקשר בין חשיפת הקהילה ההומוסקסואלית בזירה התקשורתית- תרבותית במהלך שנות ה-80 לבין ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בשנת 1988.

קיימים שלושה שלבים המחקר אודות הומוסקסואליים, שלבים החופפים לכרונולוגיה המשפטית תרבותית ביחס לקהילה הגאה בכללותה:
השלב הראשון, מסוף שנות החמישים ועד סוף שנות השישים מתייחס להומוסקסואליות כסטייה מינית, השלב השני, מתחילת שנות השבעים ועד מחצית שנות השמונים רואה את ההומוסקסואליות כגרסה נורמאלית והשלב השלישי, זהו השלב הרווח היום, השלב של הקבל וההכרה. שלב זה באה לידי ביטוי בחוויות חיים וסיפורי חיין וידוענים רבים המשתייכים לקהילה הגאה.

העבודה הנוכחית עסקה בקשר בין חשיפת הקהילה ההומוסקסואלית בזירה התקשורתית- תרבותית במהלך שנות ה-80 לבין ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בשנת 1988.

השערת המחקר הנוכחי תטען כי המשפט מהווה שיקוף של החברה והתרבות, כלומר קיים הקשר בין חשיפת הקהילה ההומוסקסואלית בזירה התקשורתית- תרבותית במהלך שנות ה-80 לבין ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בשנת 1988. הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין

מבנה העבודה כולל חמישה פרקים:
הפרק ראשון דן בקהילה הגאה ומאפייניה האישיים ופסיכולוגיים &
הפרק השני דן בהשפעת הטלוויזיה והקולנוע על תפיסות כלפי הקהילה הגאה לאורך השנים & הפרק השלישי בוחן מהי מחלת האיידס וכיצד היא השפיעה על תדמיתו של ההומוסקסואל &
הפרק הרביעי סוקר מבחינה משפטית את האיסור פלילי על משכב זכר.&
פרק חמישי בוחן כיצד השפיע האיסור על משכב זכר על השתלבות הומוסקסואליים בצבא ? &
ופרק שישי דן באיסור על צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מבחינה תרבותית לאורך השנים, התקשורת והתרבות בדמותה של הטלוויזיה הציגו את ההומוסקסואל כאחר, כחריג ואף לעיתים כשלילי. תכונות ההומוסקסואל הובלטו בסדרות טלוויזיה, הוא נקשר להתפרצותה של מחלת האיידס, לנשיות, לחוסר גבריות, באופן מנוגד ליהודי החדש, הגברי והלוחם.